החזר דמי ביטוח כתוצאה משינוי מעמד בדיעבד

 אדם, שמעסיק בן משפחה שלא באופן סדיר (ויותר כעזרה משפחתית מאשר עבודה נחוצה וחיונית), וככל הנראה הוא לא היה מעסיק עובד בשכר במקום את בן המשפחה, בן המשפחה אינו נחשב עובד שכיר על פי חוק הביטוח הלאומי. מכאן, אין מקום לדווח על בן המשפחה כעל עובד שכיר, שכן העובד לא יהנה מגמלאות הביטוח הלאומי ולא יוחזרו למעביד ולעובד דמי הביטוח, אלא לפי כללים חדשים שפורסמו בחוזר הביטוח הלאומי שמובהר להלן.

ביום 21 באוגוסט 2007 פרסם המוסד לביטוח לאומי חוזר, המפרט את הכללים בהחזר דמי ביטוח במצבים מסוימים. העיקרון המנחה בגיבוש הכללים הוא שהכנסה אשר דווחה כהכנסת עבודה של בן משפחה, שלא הוכר כשכיר-היא הכנסה חייבת של המעביד, שכן היא הוכרה כהוצאה מוכרת. דמי הביטוח יוחזרו כפוף לאישור מתאים ממס הכנסה כי הוצאות השכר של המעביד הופחתו, כפוף להגשת דוחות מתוקנים במוסד לביטוח לאומי, וכפוף לתקופת ההתיישנות.

התיישנות לעניין החוזר היא תקופה שאינה עולה על 7 שנים רטרואקטיבית מהמועד שבו נדרש המוסד לביטוח לאומי על ידי המעביד להשיב את דמי הביטוח, או מהמועד שבו הודיע המוסד לביטוח לאומי למעביד ו/או למבוטח על זכאותם להחזרי דמי הביטוח, והכל לפי המוקדם.

המוסד לביטוח לאומי העביר הבהרה נוספת לסניפים שההתיישנות האמורה אינה חלה על חובות למוסד לביטוח לאומי, אלא על החזרי דמי ביטוח על פי החוזר, בלבד.

שינוי מעמד של עובד עצמאי – כאשר מתברר כי בוצעה בפועל עבודה והמבוטח עונה לכללים שנקבעו ל"עובד עצמאי"-משתנה המעמד לעובד עצמאי, בדרך כלל לא רטרואקטיבית. 

שינוי מעמד של עובד שכיר –  כאשר מבוטח הוא "עובד עצמאי" ומתברר בדיעבד שמתקיימים יחסי עובד ומעביד בפועל בינו לבין מקבל השירות, מבוטל הרישום כעובד עצמאי. דמי הביטוח שמופיעים כיתרת זכות אצל המבוטח מועברים במלואם לתיק הניכויים של המעביד. 

פסק דין בדרי בבית הדין האזורי לעבודה 

בפס"ד יחזקאל בדרי נגד המוסד לביטוח לאומי קבע בית הדין האיזורי בפ"ת (בל 007486/06 מיום 15/6/08) כי המוסד לביטוח לאומי נהג בהתאם למדיניות הנוהגת שעה שההכנסה שדווחה כהכנסת עבודה של התובע יוחסה למעסיק, ומשכך התובע אינו זכאי לקבל את דמי הביטוח (חלק מעסיק) חזרה מהנתבע. ואילו ביחס לחלק העובד, על המעסיק להחזירו ישירות לתובע.

התביעה להחזר דמי הביטוח (חלק עובד וחלק מעסיק) נדחתה, והמוסד לביטוח לאומי קיבל גיבוי לחוזר האמור.

הובהר בעל פה כי על פי הבנת המוסד לביטוח לאומי את פסק הדין, העובד והמעביד לא יקבלו את חלקם בדמי הביטוח בחזרה, גם אם החברה תמציא אישור מרשות המיסים שהוצאות השכר הופחתו, כי המשכורת ששולמה כביכול לתובע, שייכת לאחיו "המעסיק".

בעלי שליטה בחברות מהיבט הביטוח הלאומי

פסקי דין רבים עסקו בסוגיה: האם מעמד בעלי השליטה כלפי הביטוח הלאומי הוא כשל עובדים שכירים, עובדים עצמאיים או כבעלי הכנסות שאינן מעבודה. לקביעה זו יש השלכות על זכויות לגמלאות ועל החבות בדמי ביטוח.

בעבר, היה נסיון לקבוע בצו את מעמד בעלי השליטה אך טרם הותקנו תקנות בעניין זה.

תיקון בחוק הביטוח הלאומי מינואר 2004 נועד להקטין את הספקות באשר למעמד בעלי השליטה ובאשר לזכויותיהם לגמלאות.

תיקון בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל

בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן: "חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל") נקבע, שבעלי שליטה בחברת מעטים לא יהיו זכאים לגמלאות דמי אבטלה וזכויות בעת פירוק חברה ולא ישולמו דמי ביטוח בעד גמלאות אלה. התיקון חל על גמלאות ודמי ביטוח המשתלמים בעד יום 1 בינואר 2004 ואילך. לצורך תיקון החוק הוספו שתי הגדרות לסעיף 1 בחוק הביטוח הלאומי:

"בעל שליטה – כהגדרתו בסעיף 32 בפקודת מס הכנסה". 

"חברת מעטים – כמשמעותה בסעיף 76 בפקודת מס הכנסה". 

בנוסף, חוקק סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי, כדלקמן: "הוראות פרקים ז' וח' לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים". 

בעל שליטה

בעל שליטה הינו מונח, שנועד להציג מערכת יחסים של בעל מניות עם חברה בה יש לו מניות. ההגדרה אינה מונעת מבעל השליטה לשמש גם כדירקטור, כמנהל כללי או כעובד שכיר אחר. בהתאם לתפקיד, יכול בעל השליטה ליהנות מתמורות שונות בגין שירותיו, לדוגמה: דיבידנד, משכורת ושכר דירקטורים.

אין כל התניה בחוקים השונים, המגבילה את בעל המניות בתפקידו בחברה או מייחסת ייחוס שונה לתמורות. שלהן זכאי בעל השליטה בהתאם לתפקידו. ואולם, תפקידו יוצר מעמד שונה בכל אחד מהחוקים, ולכן התמורות הן בעלות חובות וזכויות שונות. לעיתים נוצר בלבול, לדוגמה, במצב שבו התמורה, שניתנת לבעל שליטה בהיותו בעל שליטה, נקראת משכורת.

ניתן לראות זאת בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, בהם קובע בית הדין את המעמד הנכון, לדעתו, ואת המשמעות האמיתית של התמורה, שלא בהכרח תואמת את האופן, שהצדדים ראו אותה ודווחו על פיה. המעמד נקבע על פי מהות ההתקשרות בין מקבל השכר לארגון.

בעלי המעמד בתאגיד

קיימים מקרים בהם היחסים בין התאגיד לבין הפרט מתקיימים במקביל בשני מישורים: האחד – יחסים העולים מעצם החברות או המעמד בתאגיד, והשני – יחסים חוזיים של עובד ומעביד.

פסקי דין של בתי הדין לעבודה דנו בסוגיה זו, ובכל המקרים נשאלה השאלה, האם בנוסף לחברות בתאגיד או מילוי תפקיד של מנהל בתאגיד, בעל השליטה עובד מכוח התקשרות אחרת. המבחן הוא, האפשרות להבחין בין מערכת היחסים שבין הדירקטור כאורגן של החברה לבין מעמדו כעובד.

בעל שליטה בחוק הביטוח הלאומי

למונח "בעל שליטה" בחברה חשיבות רבה בחוקי הביטוח הלאומי בהקשר של קיום יחסי עובד-מעביד בין בעל השליטה לחברה. זאת מן הסיבה, שמעמד המבוטחים במוסד לביטוח לאומי קובע את ענפי הביטוח בהם הם מבוטחים, את חובת התשלום, את שיעורי דמי הביטוח ואת האחריות הביטוחית.

בדנג"צ 4601/95 סרוסי חי יוסף נ' בית הדין הארצי לעבודה ונ' המוסד לביטוח לאומי, מציג כב' השופט ברק, נשיא בית המשפט העליון, דעה מתקדמת, ששוברת מוסכמות של שנים רבות בבית הדין לעבודה. לדעתו, חוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוציאלי ולכן המונחים שבו אמורים להתפרש על רקע היעדים הסוציאליים.

להלן האפשרויות הקיימות לבעל שליטה בחברה:

1.     בעל שליטה הזכאי לחלוקת הרווחים בחברה, כבעל מניות – מעמדו כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי לעניין הדיבידנדים.

2.     בעל שליטה, שמונה לדירקטור – מקבל שכר דירקטורים ומעמדו נקבע בהתאם.

3.     בעל שליטה, העובד כשכיר בחברה – זכאי לכל הגמלאות שמעניק החוק לעובדים השכירים, למעט זכאות לדמי אבטלה וגמלאות במקרה של פירוק החברה, החל מיום 1 בינואר 2004, בתנאים שנקבעו.

4.     בעל שליטה המוגדר כעובד עצמאי על פי ההגדרה בחוק הביטוח הלאומי זכאי לגמלאות המתאימות למעמדו.

5.     בעל שליטה בעסק משפחתי, שפעולתו היא עזרה משפחתית בלבד – מעמדו נבחן בהתאם (עסק משפחתי – הכוונה לעסק שהוא בבעלות של בני משפחה אחת).

פסק דין גרוסקופף – מבחנים לקביעת יחסי עובד ומעביד לבעלי השליטה בחברות

כאשר מדובר בחברה בע"מ שבני זוג או אחד מהם בעלי שליטה בה, ובני הזוג מועסקים בחברה כעובדים שכירים, מדובר  באישיות משפטית נפרדת. המבחנים לקביעת מעמד בני הזוג נקבעו בפס"ד גרוסקופף.

פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה – עב"ל 20182/97, דב"ע נז/02-182 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף – שניתן באפריל 1999, נחשב פסק דין מוביל בסוגיית בעלי השליטה. פסק הדין מהווה בסיס להחלטות בביטוח הלאומי לעניין מעמד ולעניין גובה ההכנסה המזכה בגמלה.

בית הדין הארצי קובע בפסק דין גרוסקופף, את המסקנות שלהלן:

1.     הכלל הוא – שאדם המבצע עבודה בעבור חברה הינו "עובד" החברה.

2.     על החריגים לכלל, המפורטים להלן, מוטלת חובת ההוכחה לעניין קיום יחסי עובד-מעביד:

(א)    מצבים בהם קיימת קירבה משפחתית. לדוגמה, אב המעסיק את הבת בחברה בה הוא בעל שליטה;

(ב)    מצבים של כפל תפקידים בחברות בע"מ. לדוגמה: בחברה שני בעלי מניות; אחד מהם מנהל בפועל את החברה והשני עוסק בייצור;

(ג)     מצבים של ריבוי תפקידים בחברת יחיד. לדוגמה: בעל שליטה, שהוא גם המנהל וגם העובד היחיד בחברה.

בית הדין לא פסל את האישיות המשפטית הנפרדת, ואמר: "ניתן להכיר גם בבעל החברה כאישיות נפרדת מ"עובד" החברה".

בפסק דין גרוסקופף ערך בית הדין מבחנים ובעזרתם קבע שהמבוטח שהוא בעל שליטה בחברה היה עובד שכיר. מבחנים אלו הפכו למבחנים מובילים בפסקי הדין בבתי הדין לעבודה, והמוסד לביטוח לאומי משתמש בהם כדי לקבוע את אופן ביטוחם של בעלי השליטה בחברות. שלושת המבחנים מובאים כלשונם: 

"המבחן הראשון – האם ניתן לאבחן בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד", לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב משפחה. 

המבחן השני – האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה כלומר: האם בעל השליטה עובד בחברה בפועל. 

המבחן השלישי – האם ניתן לקבוע מה היה "שכרו" של האדם כ"עובד": 

א.    האם היה לתשלומים אופי של שכר? 

ב.     האם יש עירוב נכסים? כלומר, האם נשמרת ההפרדה בין החברה לבין בעלי המניות בנכסים, בחובות ובהכנסות-האם יש הפרדה בפועל בהנהלת החשבונות בין חשבון משכורת לחשבון הלוואה, לחשבון משיכות וכדומה.

בפועל, ניתן לשלב את שלושת המבחנים עם המבחנים "המסורתיים" שפורטו לעיל, הים לבעלי השליטה. להלן הסבר מורחב למבחנים האמורים:

האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה? מבחן זה מיועד למנוע ניצול לרעה של זכויות ביטוח ולמנוע מניפולציות, שכל מטרתן לזכות בכספים מהמוסד לביטוח לאומי שלא כדין.

בעל שליטה, שאינו מבצע עבודה עבור החברה, לא נחשב עובד ולא תקום לו זכאות לגמלה, לא כעובד שכיר ולא כעובד עצמאי, גם אם הוא מקבל "שכר".

האם ניתן להבחין בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב משפחה?

בעל מניות יכול לבצע עבודה עבור חברה הן כ"דירקטור" והן כ"עובד". אדם, שקשרו היחיד עם החברה מתמצה בהשתתפות בישיבות הדירקטוריון, פירוש הדבר הוא שעבודתו בחברה מסתכמת בהיותו דירקטור ולא בהיותו עובד. דירקטור המבצע עבודת שיווק או עבודה אחרת עבור החברה יכול להיות במעמד של דירקטור ושל עובד כאחד. הדבר נכון גם לגבי מנכ"ל חברה, שהוא גם יושב ראש פעיל של מועצת המנהלים בחברה. בעל מניות יכול גם שלא לבצע עבודה עבור החברה ולקבל דיבידנדים מהחברה בהיותו בעל מניות. במקרה זה, הכנסותיו הן הכנסות שאינן מעבודה והוא לא יוגדר כשכיר או כעצמאי. אין מניעה, שבעל מניות, במעמדו, יעזור מדי פעם בפעילות השוטפת, אולם אין עובדה זו מקנה לו מעמד של עובד שכיר או של עובד עצמאי.

האם ניתן לקבוע מה היה "שכרו" של האדם כ"עובד"?

מבחן זה נוגע לשאלה, האם ניתן להפריד בין תשלומי השכר, שקיבל בעל שליטה כ"עובד" לבין התשלומים שקיבל כרווחים ו/או כהחזר השקעות. מבחן זה נועד למנוע ניצול לרעה של המוסד לביטוח לאומי על ידי בעל מניות השולט בחברה והתובע גמלה. כמו כן, המבחן נועד למנוע ניצול לרעה של הגוף המשפטי שהוא חברה בע"מ – על מנת להשיג גמלה בניגוד לתכלית החוק.

ההיגיון שעומד מאחורי מבחנים אלה על פי פסקי הדין הוא, שעובד שכיר אינו נהנה מייעול בעבודה, אלא "בעל העסק", וכי ההשקעות באמצעי הייצור ובהון החוזר הן של בעל העסק.

שכרו של בעל השליטה אמור להתנהג כמו שכרם של העובדים, או שכרם של עובדים זהים לו בתפקיד, לרבות מתן בונוסים, עמלות, פרמיות, תוספות יוקר וכו'.

פסק דין סוהיל ונאדרה אבו סיני

בפסק דין עב"ל 20216/97, דב"ע נו/02-216 המוסד לביטוח לאומי נ' סוהיל ונאדרה אבו סיני השתמש בית הדין הארצי באותם המבחנים שלעיל, ודחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי מן הסיבות דלהלן: המשיבים עבדו עבור החברה; החברה דיווחה עליהם כ"עובדים"; ניתן לאבחן בין תפקידם של המשיבים כבעלי שליטה בחברה לבין עבודתו של המשיב כמחלק גז ועבודתה של המשיבה ב"משרד"; כמו כן, ניתן לקבוע, מה היה שכרו של כל אחד מהמשיבים. צויין בפסק הדין, כי העדר חוזה עבודה אינו משנה את המסקנה אליה הגיע בית הדין.

פסק דין שלמה חיון

על פי אותם המבחנים, דחה בית הדין הארצי לעבודה את הערעור בעניין עב"ל 34/95, דב"ע נו/34-0 שלמה חיון נ' המוסד לביטוח לאומי.  אולם הוסיף בית הדין ואמר:

"על אף כל האמור לעיל, אין בכך כדי למנוע הכרתו של המערער כ"עובד" אם יפעיל להבא את החברה בדרך שיש בה כדי להפריד בינו לבינה. מה שאין כך לגבי התקופה שנדונה בהליך זה."

מעמד אשת בעל השליטה

בחוק הביטוח הלאומי אין הגדרה לעובד. עובד ככלל הוא מי שמתקיימים בינו לבין מעסיקו יחסי עובד ומעביד, וכך נדרש גם כאשר אישה מועסקת בחברה שבשליטת בעלה. 

פסק דין קרפל בת שבע – בפסק דין ב"ל (ירושלים) 10731/08 – קרפל בת שבע נגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדחתה תביעת המבוטחת להגדלת דמי הלידה לאחר שפקיד התביעות טען שהמשכורות שמשכה אשתו של בעל השליטה לפני הלידה היו פיקטיביות ואישר לשלם דמי לידה לפי שכר נמוך בהרבה. להלן מתוך פסק הדין :

"המסגרת המשפטית"

הזכות לדמי לידה נקבעה בסעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 50 לחוק קובע את התקופה בעדה זכאית יולדת לדמי לידה. סעיף 53 לחוק קובע כי דמי לידה ליום הם "שכר העבודה הרגיל" של המבוטחת, בכפוף לתקרה שנקבעה. סעיף 54 לחוק קובע כי "שכר העבודה הרגיל" לעניין סעיף 53 הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ל"יום הקובע", בתשעים.

סעיף 298 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד תתברר בידי עובד המוסד שהסמיכה לכך המינהלה (להלן: "פקיד התביעות"), והוא יחליט אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן".

מכוח סמכותו של פקיד התביעות להחליט "אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן", מוסמך הוא לחקור ולדרוש אם הנתונים שהמבוטח מדווח עליהם כבסיס לתשלום הגמלה הנתבעת הם אמיתיים או פיקטיביים (דב"ע מא/115-0 פיקהולץ נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 46). בהקשר זה נקבע בדב"ע נב/140-0 אודט ברכה נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע עד 523, כדלהלן :

"בענפי הביטוח שבהם שכרו של המבוטח משמש בסיס לתשלום הגמלה (כגון, דמי פגיעה בעבודה, דמי לידה), יש חשיבות רבה לקביעה "אמיתית" של השכר. לחשיבות זו מטרה כפולה. מחד גיסא, על הגמלה, שנועדה להחליף הכנסה שפסקה, להתבסס על השכר שקיבל המבוטח למעשה. מאידך גיסא, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראת החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר והאם  אין הוא מושתת על נתונים בלתי נכונים".

פסק דין ליטל חגי – ביום 25/8/2011 התקבלה בבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 22362-11-10) תביעתה של ליטל חגי (להלן: המבוטחת) לתשלום דמי לידה. 

המבוטחת עבדה בעבר אצל מעסיקים שונים. לאחר שפוטרה ממעסיק אחרון בחודש ספטמבר 2008, ובמקביל ללימודים במכללת צפת, החלה לסייע לבעלה בניהול שוטף של מסעדה שבבעלות חברה בשליטתו, בעבודות משרד. בשעות הפנאי וכתחביב הכינה בביתם עוגות וקינוחים שיימכרו ללקוחות המסעדה. בתקופה זו לא דווח בעבורה כעובדת משום שהפעילות הייתה במסגרת "עזרה משפחתית" מקובלת.

כאשר הביקוש למוצריה הלך וגבר, צמצמה את פעילותה בעבודות המשרד והקדישה את מירב הזמן להכנת הקינוחים והעוגות. המסעדה החזיקה באופן קבוע מלאי של מוצרים שהכינה המבוטחת.

מחודש פברואר 2009 החלה להיות שכירה בחברה (הוצאו לה תלושי שכר על סך של 3,000 ש"ח לחודש בתוספת שווי רכב) והחלה קורס להכנת דברי מאפה לצורך התמקצעות.

הביקוש היה תלוי במספר ההזמנות, ובהתאם לכך נעשתה העבודה בדרך כלל  4-3 ימים בשבוע בבית. את המוצרים קנתה החברה. בהמשך רכשה החברה למבוטחת תנור ומקרר.

ביום 30/7/2009 ילדה המבוטחת  ויצאה לחופשת לידה. טרם הלידה דאגה להכין מלאי קינוחים שיספיק לחודשיים, ולאחר מכן לא הוגשו במסעדה קינוחים עד חזרתה לעבודה לאחר חופשת הלידה.

בשל הגדלת הביקוש למוצריה, בכוונת החברה לשכור שטח נוסף ולהפוך אותו לקונדיטוריה, כך שלא תעבוד יותר מהבית.

תביעתה לדמי לידה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי  בטענה כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד.

בית הדין חוזר ומדגיש כי קיום יחסי עובד ומעביד ייבחן בקפידה יתרה כאשר מדובר בהעסקת בני משפחה, לרבות קשר עם תאגיד בשליטת קרוב משפחה. בית הדין בוחן את העובדות כדלקמן:

סדירות העבודה – עבודת המבוטחת לא הייתה סדירה במובן של שעות עבודה קבועות, כיוון שהעבודה הייתה תלויה במלאי הקינוחים ובמספר ההזמנות. להלן המבחינים שבחן בית הדין.

שכר – השכר היה ריאלי ביחס להיקף העבודה (3-4 ימים). השכר שולם בפועל ואין מדובר בהתחשבנות עם הוצאת התלושים.

העסקת עובד אחר במקום המבוטחת – התפקיד שביצעה המבוטחת נבנה על ידה, היא הייתה אשת המקצוע ולא הייתה סיבה כלכלית להעסיק עובד אחר במקומה.

מקום ביצוע העבודה – לדעת ביה"ד, אין זה סביר שהחברה תשקיע בשלב ראשוני את מה שהיא משקיעה היום. השימוש בכלי העבודה הפרטיים אינו בעל משקל כדי לשלול את יחסי העבודה.

מחוייבות הדדית – בתחילת הדרך, כניסתה של המבוטחת לעסק הייתה בבחינת תחביב ועזרה משפחתית. משהניסוי הצליח והביקוש גבר, התגברה התלות של המסעדה במבוטחת "והיה טעם כלכלי ממשי בכך שהתובעת תהיה עובדת של החברה, וייווצרו יחסי עובד-מעביד של ממש, עם מחוייבות הדדית". זו דרך טבעית של התפתחות עסקית.

לאור הקביעות העובדתיות לעיל נקבע כי נתקיימו יחסי עובד ומעביד, ותביעת המבוטחת לדמי הלידה נתקבלה.

המועד בו נבחן בעל השליטה לעניין זכאותו לגמלאות

להבדיל מהעובד העצמאי שמעמדו נבחן בעת פתיחת התיק במוסד לביטוח לאומי, מעמד בעל השליטה השכיר נבחן על פי רוב בעת הגשת תביעה לגמלה. כתוצאה מכך, ייתכן שמבוטח יראה עצמו במעמד של עובד במשך שנים רבות וכשיגיש תביעה לגמלה יתברר שמעמדו לא תאם לדיווח.

לדוגמה: בעלת שליטה נשואה דיווחה כשכירה בחברה ביחד עם בעלה. אם יתברר שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד ואין היא נכללת בהגדרת "עובד עצמאי", היא תקבל קצבת זקנה כעקרת בית, ולא כמבוטחת שעבדה (לעניין החזר דמי הביטוח ראה לעיל).

כאשר בעל השליטה עובד בפועל בחברה שבבעלותו הוא זכאי לקבל דמי לידה, דמי פגיעה, תגמולי מילואים וכדומה, בין שמתקיימים יחסי עובד ומעביד ובין שהוא נכלל בהגדרת "עובד עצמאי". לעניין דמי אבטלה, מאז חודש ינואר 2004 בעלי שליטה בחברת מעטים אינם מבוטחים בביטוח אבטלה (סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי),  אך לעיתים, לבני משפחה יש פחות מ- 10% ממניות החברה. במקרים אלה כל מקרה נבחן לגופו (פס"ד שביט חיים נגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה ב"ל 1059-09 מיום 3.10.2010).

ככלל, כאשר לכמה בני משפחה יש מניות בחברת מעטים, מחברים את אחוזי המניות של כולם ומחלקים במספר בני המשפחה. אחוז נמוך מ-10% מאפשר לקבל דמי אבטלה, כפוף כמובן לקיום יחסי עובד ומעביד וליתר התנאים המזכים בדמי אבטלה.

מאז התיקון בחוק שהוציא את בעלי השליטה מהביטוח בענף אבטלה ובזכויות בפירוק חברה, בתי הדין כמעט ואינם נדרשים לקבוע את מעמדם של בעלי השליטה, כלומר, המוסד לביטוח לאומי אינו נדרש לזאת. כל זאת כאשר ברור מעל לכל ספק שההכנסה המהווה בסיס לגמלה מקורה בעבודה, וכאשר המשכורת שמושך בפועל בעל השליטה היא משכורת ראויה שמקורה בעבודה האמורה ומשולמת לפי כללים ברורים, ואין שינויי שכר קיצוניים סמוך לפני הגשת התביעה לגמלה.

לצורך החלטה בתביעה לגמלה של בעלי שליטה, פקיד התביעות שולח שאלון לתובע הגמלה לבירור אופי העבודה על פי המבחנים בפסק דין גרוסקופף (לשאלון זה יש להתייחס כחלק מהתביעה. אי מתן מענה במועד ישלול את הזכאות, והתביעה תידחה).

המוסד לביטוח לאומי ממשיך לחקור ולבדוק כאשר קיים ספק באשר לעצם עבודתו של בעל השליטה, וכאשר המשכורת אינה סדירה או אינה משולמת בפועל לבעל השליטה.

פקיד הביטוח הלאומי בודק בין היתר את הזכאות לגמלה כאשר תקופת העבודה קצרה, או במצב של עזרה משפחתית, או כאשר משולמים תשלומים שאינם כנגד עבודה, או כאשר העבודה אינה חיונית, או כאשר בעל השליטה אינו מושך את המשכורת בפועל והוא ביתרה גדולה בחברה, או כאשר החברה חייבת דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, או כאשר יש שינויים גדולים במשכורתו של בעל השליטה (בדרך כלל כאשר בעל שליטה מושך את השכר על פי רווחי החברה).

ככלל, מומלץ להתייחס למשכורתו של בעל השליטה כמשכורת עובד רגיל, לרבות תשלום המשכורת מדי חודש באופן סדיר ומעקב שוטף בהנהלת החשבונות בכרטיס נפרד (לפי הכללים שנקבעו בהלכת גרוסקופף, שפורטו לעיל).

להלן הבהרה מטעם מר שלמה אשכנזי, לשעבר מנהל תחום הביטוח במוסד לביטוח לאומי, בעניין בעלי השליטה (ההבהרה הוצאה לפני פרסום פס"ד סגנון הכרך בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי, שנתן לה משנה תוקף):

א.     פס"ד ויפג בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי  עבל 00376/06: 

כאשר מדובר בבעל שליטה – עליו לשלם דמי ביטוח  לפי ההכנסה שמדווחת למוסד לביטוח לאומי. 

כאשר בוחנים במוסד לביטוח לאומי את ההכנסה לעניין תשלום גמלאות, בוחנים את ההכנסה האמיתית שנמשכה בפועל על ידי בעל השליטה. 

בשל הלכה פסוקה, לפיה תכלית חוק הביטוח הלאומי היא לשמור על רמת החיים שהאדם היה רגיל אליה, קובעים את הבסיס לתשלום הגימלה לפי ההכנסה האמיתית שנמשכה בפועל, ערב האירוע  המזכה בגימלה. כמו כן, בעת בחינת הבסיס לגימלה של מקרים בהן משיכות השכר לא היו סדירות אך בסופו של דבר נמשך השכר הנקוב בתלוש, תבחן התאמה בין סך כל ההכנסות שנמשכו על ידי המבוטח, בתקופה של 12 חודשים שקדמו לתאריך העילה, לבין ההכנסות שדווחו למוסד לביטוח לאומי. 

ב.     המוסד לביטוח לאומי יוציא הנחיה אחידה ושאלון אחיד לסניפים.

בחודש מרץ 2009 פרסם המוסד לביטוח לאומי הנחיות אחידות לסניפים בעניין הזכאות לדמי אבטלה. על פי ההנחיות על פקידי המוסד לאסוף נתונים רבים, לרבות מהמעסיקים באמצעות השאלון האמור, ולנסות להימנע ככל שאפשר משימוש בחקירה. 

הובהר בעל פה כי המוסד לביטוח לאומי בוחן לעומק כל גידול בשכר שאינו מוסבר סמוך למועד העילה לגמלה.

הקמת חברות בעקבות העלאת התקרה לבעלי הכנסות גבוהות

מומלץ, לעיתים, לפעול באמצעות חברה. עם זאת, למרות החיסכון בתשלומי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות, יש לבחון את כל ההשלכות והעלויות בטרם תתקבל ההחלטה אם לעבור ולפעול באמצעות חברה, שכן, למרות יתרונות המיסוי, בתנאים  מסוימים הקמת חברה לא רק שלא תשרת את אינטרס החיסכון של היחיד אלא אף תפעל כנגדו.

כפי שיובהר להלן, בחינת התארגנות כחברה  חייבת להיעשות בשיקול דעת מעמיק:

1.     לבחון אם מדובר בעצמאי, בשכיר, או בבעל שליטה – לכל אחד מאלו דרך התארגנות שונה והשלכות מיסוי שונות.

2.     לבחון אם הסכום הנחסך בשל העברת הפעילות לחברה עולה על הוצאות תפעול החברה.

3.     קיימת חשיפה לטענות מצד פקיד השומה כדוגמת טענת המלאכותיות.

4.     העברת פעילות עסקית של עצמאי לחברה היא אירוע מס. לפיכך, יש להעביר את הפעילות בצורה מסודרת בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה. בהקמת חברה והעברת פעילות מעסק של יחיד לחברה, יש להתחשב גם בהעברת נכסים לא מוחשיים, דוגמת מוניטין, ידע כדומה.

5.     משיכת משכורת – יש לשלם משכורת גבוהה יחסית בחברה כדי לשמור על הכיסוי הביטוחי העתידי (הכוונה גם לגמלאות וגם לסכום הפטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודה).

6.     מי שמושך משכורת נמוכה בשל היותו בעל שליטה, מומלץ שיבדוק היטב את הכיסוי הביטוחי לאובדן כושר עבודה בחברת ביטוח. הגדלת כיסוי ביטוחי בעתיד כפופה להצהרת בריאות חדשה.

7.     שינוי הסכמי עבודה – במעבר של שכיר לפעילות באמצעות חברה, המעסיק מנסח מחדש את הסכמי העבודה. משכך, זכויות העובד עלולות להיפגע, בין במודע או שלא במודע.

8.     עצמאי שמעסיק עובדים – חייב לשמור על רציפות זכויות העובדים בעת העברתם לחברה.

9.     דמי אבטלה וזכויות בפירוק חברה – בעל שליטה בחברת מעטים אינו זכאי לדמי אבטלה ואינו זכאי לזכויות מן המוסד לביטוח לאומי בעת פירוק החברה שבשליטתו.

10.   חשיפה לשיבוב – בהתאם לסעיף 82(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968, כאשר עובד שנפגע בעבודה זכאי לפיצוי ממעבידו (שאחראי לנזק אשר נגרם לעובד), יש לנכות מסכום הפיצוי את סכום הגמלה שהעובד מקבל מן המוסד לביטוח לאומי בשל אותה פגיעה בעבודה.

בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי בשילוב סעיף 82 לפקודת הנזיקין, אין המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע "תביעת שיבוב" כנגד צד שלישי שהוא מעסיקו של האדם שניזוק, שדיווח על העובד למוסד לביטוח לאומי ושילם את דמי הביטוח כדין, אם רשלנותו גרמה נזק לעובדו. כאשר השכיר נותן שירות למעסיק באמצעות חברה בבעלותו ודרכה משולמים תשלומי דמי הביטוח, נוצרת חשיפה למעסיק בפועל שאצלו מתקיימים יחסי עובד ומעביד לפי דיני העבודה, ושאינו מי שמשלם את דמי הביטוח.

החשיפה היא לכלל הגמלאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי, שקשורות בקשר סיבתי לתאונה (רע"א 5123/10 מיום 21/8/2012 בבית המשפט העליון).

11.   שינוי מעמד – כאשר מבוטח משנה מעמד מעובד עצמאי לעובד שכיר הוא חייב להודיע  למוסד לביטוח לאומי בכתב. כל עוד לא שונה המעמד במוסד לביטוח לאומי, ההכנסות לעניין דמי הביטוח מתחלקות באופן יחסי על פני כל התקופה שבה המבוטח "עובד עצמאי" (פס"ד ישע פרימס ואח' בבית הדין הארצי לעבודה מיום 18.12.2007, עב"ל 1353/04).

12.   דמי מחלה – בעל שליטה חייב לרשום את ימי המחלה ואת ימי החופשה שצבורים לו על פי  דיני עבודה, וכפוף לביקורת של משרד התמ"ת על יישום חוקי העבודה.

13.   זכאות לדמי תאונה – תנאי לזכאות לדמי תאונה מהמוסד לביטוח לאומי הוא שהנפגע אינו זכאי לדמי מחלה ממעסיקו, או לתשלום מכוח חיקוק או קופת גמל או חברת ביטוח מטעם המעסיק. בעל שליטה זכאי לדמי מחלה, לפחות על פי חוק. 

הביטוח הלאומי ועובדי משק הבית

בבתים רבים מועסקים אנשים בתפקידים הקשורים לעבודת משק הבית והבניין המשותף, שלא לצורך עסקו של המעסיק.

עובד במשק בית מוגדר במוסד לביטוח לאומי כמי שמועסק בעבודות שוטפות ורגילות במסגרת ביתו הפרטי של המעסיק או בעבודות ניקיון בבנין משותף. נכללים גם מי שעוסקים בטיפול בילדים, במבוגרים, בקשישים ובסיעודיים.

מדובר בעבודות שבטבען נחוצות לשמירה על אחזקה תקינה ועל תפקוד משק הבית הפרטי ו/או הבנין המשותף וסיוע לבעל הבית הפרטי ו/או לבני ביתו בניהול משק הבית.

אם הבית משמש גם לעסק, יש לשלם חלק יחסי מדמי הביטוח בתיק ניכויים נפרד. למשל, אם הבית משמש כמשרד של חברת הסעות, העבודה אינה כלולה במסגרת העבודה במשק הבית ויש לפתוח תיק ניכויים של מי שמעסיק עובד שכיר בעסקו.

עובד במשק הבית מוגדר כעובד שכיר, המבוטח בכל ענפי הביטוח הלאומי כמו כל עובד שכיר אחר. הוא מבוטח גם על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי כאשר הוא תושב ישראל, וחובת תשלום דמי הביטוח מוטלת על המעסיק.

מבחן הקשר האישי הוא המבחן שקובע את מעמדו החוקי של מבוטח זה כ"עובד". כך למשל, מעמדו של חצרן הינו עובד שכיר ואם הוא מעסיק עובדים הוא נחשב עצמאי, כמפורט בצו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים.

במילים אחרות, כדי להיחשב עובד משק בית, על העובד לבצע את העבודה ישירות ובעצמו ואם הוא מעסיק עובדים, הרי שבמצב כזה לא ניתן להכיר בו כעובד שכיר.

עובד המטפל בקשיש סיעודי, נחשב עובד משק בית. אם הקשיש הסיעודי (המטופל) משלם שכר, נוסף על השכר שהעובד מקבל מחברת כוח האדם, עליו לדווח ולשלם דמי ביטוח.

לאור ההגדרה של עובד משק בית, כאשר עיקר הטיפול בילדים נעשה בבית המטפל, המטפל נחשב למנהל עסק עצמאי משלו. גם מורה פרטי אינו נחשב לעובד משק בית.

המוסד לביטוח לאומי פרסם הוראות בחודש נובמבר 2008, כדי ליצור אחידות בטיפול במשק בית בין סניפי הביטוח הלאומי.

בהוראות נקבעו מי שאינם כלולים בין העבודות במשק בית: הוראה פרטית והנחיית סדנאות, גננים שעיקר עיסוקם בגננות וניקיון ואחזקת עמותות, לרבות בתי כנסת.

להלן העקרונות המצטברים, שעל פיהם נחשב מבוטח לעובד במשק בית על פי ההוראות האמורות:

–        המעסיק הוא אדם פרטי (או ועד בית) והעבודה אינה לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק.

–        העבודה נחוצה וחיונית, ואם לא היו מעסיקים את העובד היו מעסיקים עובד אחר במקומו.

–        לעובד במשק הבית משולם שכר ריאלי (ולא סמלי) והוא אינו עובד בהתנדבות ו/או ללא שכר.

–        העובד במשק הבית אינו מבצע את העבודה במסגרת עזרה הדדית טבעית בין בני המשפחה ו/או בין חברים.

–        העבודה שמבוצעת נמדדת בכסף ומוערכת כשכר עבודה במסגרת קשר חוזי להסדרת זכויות וחובות שבין עובד למעבידו.

–        עיקר העבודה נעשה באופן סדיר וקבוע במסגרת שעות עבודה ו/או ימי עבודה קבועים.

–        העובד במשק הבית מחוייב לבצע את העבודה באופן אישי.

–        העובד במשק הבית אינו מעסיק עובדים בביצוע העבודה.

–        היקף העבודה הוא ריאלי וסביר ביחס לסוג העבודה. 

חובת הרישום, הדיווח והתשלום במקרה של העסקת עובד משק בית חלים על המעסיק, שרשאי לנכות משכרו של העובד את חלקו בדמי הביטוח. הסנקציות המוטלות אם לא נפתח תיק, או לא שולמו דמי הביטוח, הן חמורות ונעשות תמיד נגד המעסיקים, שעליהם חלה אחריות מוחלטת לתשלום דמי הביטוח.

איך לדווח למוסד לביטוח לאומי

על המעסיק להירשם במוסד לביטוח לאומי רק בפעם הראשונה שבה החל להעסיק עובד משק בית, תוך שבועיים מהיום שבו החל להעסיק לראשונה. עד חודש יוני 2010  נעשה הדיווח פעמיים בשנה. החל מחודש יולי 2010 חובת הדיווח היא פעם ברבעון.  הדיווח השוטף כולל את פרטי העובד וכן פירוט שכר ושעות עבודה.

ניתן לפתוח תיק מעסיק במשק בית באמצעות אתר התשלומים באינטרנט. השירות מאפשר תשלום ודיווח חודשי גם על עובדים במשק בית.

בעת הרישום הראשוני, המחייב את מסירת פרטי העובד במלואם, מבצע המוסד לביטוח לאומי בדיקות ראשוניות לאימות הקשר העסקי בין המעסיק לעובד.

הנתונים נקלטים בתיק האישי של העובד במוסד לביטוח לאומי.

איחור בדיווח על העסקת עובד משק בית, ביותר מ- 12 חודשים, יחייב את המעסיק לפנות למוסד לביטוח לאומי בצירוף  הוכחות והצהרות, המעידות על גובה ההכנסה ועל שיעור המשרה. המעסיק יחוייב בדמי ביטוח על פי שכרו של העובד, אך לא פחות מסכום השווה למחצית השכר הממוצע במשק, בצירוף לקנסות ולהצמדה, שפורטו לעיל. 

חשוב למלא את כל הפרטים הנדרשים בטופס הדיווח, לרבות את פרטי המעסיק ואת פרטי המועסק.

טעות בדיווח על עובדי משק בית ניתן לתקן לאחר פנייה למוסד לביטוח לאומי. זאת, בשונה מהדיווח בט' 102, המאפשר להגיש דוח מתוקן, דוח נוסף וכו'. 

העסקת קרובי משפחה

כאשר העובד הוא קרוב משפחה של המעסיק, יש לציין זאת כדי שהמוסד לביטוח לאומי יבדוק קיום יחסי עובד ומעביד בין המעסיק והמועסק (בדרך כלל בעת פתיחת התיק ולפני התחלת העבודה). יחסים שהם "עזרה הדדית טבעית בין בני משפחה", נוטלים מהעובד את זכויותיו כעובד.

כדי שקרוב משפחה של המעסיק יזכה לגמלאות מן המוסד לביטוח לאומי, עליו להוכיח שקיים קשר של מעסיק ומועסק (ולא אמא שבאה לעזור לבתה). לדוגמה: שעות עבודה קבועות, שכר הולם, הסכם עבודה  וכו'.

סוגי העבודות המוכרות במשק הבית על פי ההוראות 

סוג העבודה

תנאי עבודה

הסבר

1.

עבודות נקיון

העבודה מתבצעת בבית הפרטי  ובחצרות הבית הפרטי. מדובר בעבודות ניקיון לרבות בישול, גיהוץ, קיפול כביסה וכד'

העבודה מתבצעת על ידי העובד עצמו והוא אינו מעסיק עובדים מטעמו

2.

טיפול, השגחה ושרותי שמרטפות

עיקר העבודה לא מתבצע בבית של המטפל

סעיף זה מתייחס לטיפול בילדים, קשישים וחולים הזקוקים להשגחה.במסגרת זו יכללו גם מצבים זמניים שהטיפול מתבצע מחוץ לבית כגון: בתי אבות, בית חולים וכד'.

3.

עבודות נקיון וחצרנות בבתים משותפים

העבודות מתבצעות ברכוש המשותף ולא ברכוש הפרטי ומבצע העבודה אינו מעסיק עובדים

מתייחס למעסיק שהוא ועד בית

4.

נהג פרטי

ההסעה מתבצעת שלא בכלי הרכב של הנהג הפרטי, והנהג לא נשלח מטעם חברה ו/או מעסיק אחר

5.

שומר

בכל תנאי ההעסקה ובלבד שלא נשלח לעבודה מטעם חברה


6.

מטפל שנשלח ע"י חברה פרטית ומועסק ע"י המטופל מעבר לשעות שנקבעו ע"י החברה

בתחום הסיעוד

7.

העסקה משותפת ע"י קבוצת הורים בשמירה על ילדים

גם אם ההעסקה מחוץ לבית

על קבוצת ההורים המעסיקה לצרף מכתב בו הם מציינים מי נבחר לשמש כמעסיק ועל מי תחול חובת הדיווח ותשלום

חובת רישום, דיווח ותשלום

חובת הרישום, הדיווח והתשלום במקרה של העסקת עובד משק בית חלים על המעסיק, שרשאי לנכות משכרו של העובד את חלקו בדמי הביטוח. הסנקציות המוטלות אם לא נפתח תיק, או לא שולמו דמי הביטוח, הן חמורות ונעשות תמיד נגד המעסיקים, שעליהם חלה אחריות מוחלטת לתשלום דמי הביטוח.

איך לדווח למוסד לביטוח לאומי

על המעסיק להירשם במוסד לביטוח לאומי רק בפעם הראשונה שבה החל להעסיק עובד משק בית, תוך שבועיים מהיום שבו החל להעסיק לראשונה. עד חודש יוני 2010  נעשה הדיווח פעמיים בשנה. החל מחודש יולי 2010 חובת הדיווח היא פעם ברבעון.  הדיווח השוטף כולל את פרטי העובד וכן פירוט שכר ושעות עבודה.

ניתן לפתוח תיק מעסיק במשק בית באמצעות אתר התשלומים באינטרנט. השירות מאפשר תשלום ודיווח חודשי גם על עובדים במשק בית.

בעת הרישום הראשוני, המחייב את מסירת פרטי העובד במלואם, מבצע המוסד לביטוח לאומי בדיקות ראשוניות לאימות הקשר העסקי בין המעסיק לעובד.

הנתונים נקלטים בתיק האישי של העובד במוסד לביטוח לאומי.

איחור בדיווח על העסקת עובד משק בית, ביותר מ- 12 חודשים, יחייב את המעסיק לפנות למוסד לביטוח לאומי בצירוף  הוכחות והצהרות, המעידות על גובה ההכנסה ועל שיעור המשרה. המעסיק יחוייב בדמי ביטוח על פי שכרו של העובד, אך לא פחות מסכום השווה למחצית השכר הממוצע במשק, בצירוף לקנסות ולהצמדה, שפורטו לעיל. 

חשוב למלא את כל הפרטים הנדרשים בטופס הדיווח, לרבות את פרטי המעסיק ואת פרטי המועסק. 

טעות בדיווח על עובדי משק בית ניתן לתקן לאחר פנייה למוסד לביטוח לאומי. זאת, בשונה מהדיווח בט' 102, המאפשר להגיש דוח מתוקן, דוח נוסף וכו'. 

החשיבות של מסירת פרטי העובד במלואם

הכללים מחייבים את המעסיק למסור את כל הפרטים אודות העובד. אם לא כן יתכנו שתי אפשרויות:

1.     יהיו חסרים לעובד (או לעובדת) תקופות ביטוח ותשלום במוסד לביטוח לאומי;

2.     העובדת אינה צוברת תקופות ביטוח, אלא אם תוכל להוכיח בדרך אחרת את זכאותה. הכוונה לנשים נשואות או לאלמנות, בתנאים מסוימים, שפטורות מתשלום דמי ביטוח בתקופה שהן אינן עובדות. 

נשים שעבדו שנים רבות, מגישות תביעה לקצבת זקנה, אך בגלל חוסר הדיווח על פרטי זהותן מצד המעסיק, הן אינן יכולות להוכיח את תקופת הביטוח הנחוצה, כי המעסיק אינו ניתן לאיתור. במקרים אלה  תקבל העובדת קצבת זקנה כעקרת בית, ולא כמי שזכאית לקצבה בזכות עבודתה. 

הסיבות שבעטיין מסרב העובד למסור את פרטיו האישיים 

עובדי משק בית מעדיפים להישאר בעילום שם מסיבות שונות, הקשורות לחבותם במס, או של בני זוגם, וכן מסיבות הקשורות לזכאותם לגמלאות, המותנות ברמת ההכנסה של הזכאים לגמלה ו/או של בני זוגם.

פעמים רבות החשש משלילת גמלאות אינו מוצדק, ומומלץ לבחון את תנאי הזכאות המדוייקים בכל מקרה של תביעה לגמלה.

העובד "מסרב", שהמעסיק ירשום את שמו בטופס

האחריות למתן פרטי העובד למוסד לביטוח לאומי מוטלת על המעסיק. בהתאם לפרסום של המוסד לביטוח לאומי, החל מחודש אוגוסט 2005 אין אפשרות לפתוח תיק כמעסיק עובד משק בית, ללא מסירת פרטי עובד; ולא ניתן לשלם את דמי הביטוח ללא דיווח על פרטי העובד.

מעסיק, שלא דיווח על פרטי העובד במלואם עד חודש יולי 2005, היה מודע לאפשרות שהמוסד לביטוח לאומי יטריד אותו במכתבים ואפילו בזימון לבית המשפט כעד. אך אם יחליט העובד להוכיח שעבד, לא תתעורר בעיית תשלום או קנס כלשהו, שהרי שולמו דמי הביטוח. במקרה זה יש חשיבות רבה גם לפרטי המעסיק המעודכנים.

כאמור לעיל, החל מחודש אוגוסט 2005, על פי פרסומי המוסד לביטוח לאומי, לא ניתן יותר לדווח על עובד משק בית ללא פרטים מלאים. כמו כן, לא נפתחים תיקים למעסיקי עובדי משק בית ללא ציון פרטי העובד.

מי שפתח בעבר תיק כמעסיק במשק בית ומדווח בעילום שם, והמוסד לביטוח לאומי מקבל את תשלומיו, צפוי להיות חשוף לכך שבעת הזכאות לגמלה, היא תישלל  מעובד ששמו אינו רשום.

המעסיק יחשב כמי שלא דיווח ולא שילם. 

חשוב לשים לב, שיש לבקש את פרטי העובדים המועסקים במשק הבית מיד עם קבלתם לעבודה, כדי שבמועד הדיווח יהיו הפרטים בנמצא, גם אם העובד עזב את העבודה.

את הפרטים יש להעתיק במדוייק מתוך תעודת הזהות (או הדרכון של העובד). 

מדוע חשוב לדווח על ההכנסה הנכונה

הכנסתו של העובד משפיעה על סכום הגמלה שהוא מקבל. לדוגמה, בגמלאות שבהן העובד מקבל גמלה המבוססת על שכרו לפני האירוע, או על שכרו תוך כדי קבלת הגמלה.

למותר לציין את החשיבות, שיש לדיווח על סכום ההכנסה האמיתי, ובמיוחד לאור האפשרות שיש למוסד לביטוח לאומי – לתבוע את היוון הגמלה ממעסיק, שלא שילם כחוק את דמי הביטוח.

העובד רשאי להגיש תביעה לגמלה בדרך כלל עד שנה מקרות האירוע, ולכן יש חשיבות רבה לדיווח במועד על גובה ההכנסה הנכון. בתביעה לקצבת זקנה מועד האירוע יכול להיות שנים רבות לאחר סיום העבודה.

כאמור לעיל, המעסיק עלול למצוא עצמו מעורב בחשד לסיוע לעבירה, כאשר נתבעו גמלאות במרמה על ידי העובד בתקופה הרלוונטית.

עובד, שאינו תושב ישראל

עובדי משק בית שהם תושבי חוץ (כולל תושבי השטחים), מבוטחים רק בביטוח נפגעי עבודה, ביטוח אימהות וביטוח זכויות עובדים במקרה של פשיטת רגל של המעסיק (ביטוח אימהות לתושבי השטחים כולל זכות לדמי לידה בלבד).

מי שמעסיק תושב שטחים שאינו תושב ישראל כעובד משק בית, מדווח עליו ומשלם דמי ביטוח לאומי ישירות למוסד לביטוח לאומי ולא לשירות התעסוקה.

בעקבות תיקון בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג-2002 (להלן חוק ההסדרים לשנת 2003), החל מיום 1 במרץ 2003 לא משולמות גמלאות לעובדים בעד תקופה, שבה הם שוהים באופן לא חוקי בישראל.

גמלאות, שאינן מוגדרות כתשלום בעד תקופה, ממשיכות להשתלם גם למי ששוהה בישראל שלא כדין. לדוגמה: דמי טיפול רפואי לנפגע בעבודה ומענק אשפוז בעת לידה.

ככל עובד שכיר אחר, המעסיק חייב לדווח ולשלם דמי ביטוח בעד עובד תושב חוץ, גם אם הוא שוהה בישראל באופן בלתי חוקי. החל מחודש מרץ 2003,  רק כשתובע הגמלה עוזב את ישראל, הוא מקבל את הגמלה עבור התקופה, שנותרה לאחר עזיבתו. קצבת תלויים משתלמת על פי החוק לתלויים, משום שהם אינם נמצאים בישראל. תלויים השוהים בישראל כדין זכאים לקצבה.

למרות האמור לעיל, מומלץ שלא להעסיק עובדים זרים, השוהים בישראל שלא כדין.

הסבר על ההרשאה להעסיק עובדים זרים ניתן בהכרעת דין: תפ (ת"א) 1080/00, משרד העבודה והרווחה ת"א ראשי נ' לאונטיה קצקה ז"ל מיום 8/11/04, בעניין שתיים מתוך ארבע הנאשמות, שהואשמו בעבירה על סעיף 2 לחוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין) בקשר עם סעיף 32(א) לחוק שירות התעסוקה. 

סעיף 2 לחוק עובדים זרים (בנוסחו הנכון למועדים הם לכתב האישום ) קבע כך:

"2.   מעביד שעשה אחד מאלה – 

(1).   העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952  והתקנות לפיו; 

(2)    העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 32 לחוק שירות התעסוקה תשי"ט-1959,           הינו כפל הקנס …". 

סעיף 32(א) לחוק שירות התעסוקה מחייב מתן אישור של שירות התעסוקה לעובד בטרם יועסק על ידי מעסיק כלשהו. כדי שמעסיק ישראלי יוכל להעסיק עובד זר, נדרשים אישורים משני משרדים ממשלתיים:

משרד העבודה – שירות התעסוקה אמור ליתן היתר להעסקת העובד הזר על ידי המבקש (ולענייננו, מדובר במעביד הזקוק לעובד סיעודי), ומשרד הפנים אמור ליתן אשרה מסוג ב/1, שהיא אשרת תייר עם רישיון לעבודה אצל אותו מעסיק, וכל זאת לתקופה קצובה כפי שנרשם באותה אשרה.

עולה מהעובדות בפסק הדין, שהנאשמות לא קיבלו היתרים משירות התעסוקה להעסיק את העובדת, וזו האחרונה לא קיבלה אשרה המתירה לה לעבוד אצל מי משתי הנאשמות הללו במועד כלשהו לכתב האישום.

בסופו של דבר, גזר הדין, שניתן ביום 15 בספטמבר 2005 נועד לדברי השופטת, לא רק לענוש את עוברי העבירות, אלא גם להרתיע את הרבים מפני ביצוע עבירות כאמור. 

הדיווח על העובד

עובד משק בית, שהוא תושב חוץ, ימסור למעסיק את כל פרטיו, ובמקום את מספר תעודת הזהות  ימסור את מספר הדרכון.

בעת זכאות לגמלה המעסיק מצייד את תושב החוץ באישור המתאים. לעיתים, מספיקה הצהרה על טופס התביעה לגמלה יחד עם צילום השוברים, המעידים על תשלום  דמי הביטוח הלאומי.

הדיווח למוסד לביטוח לאומי הוא כעובד משק בית. החל מיום 1 ביולי 2003 נקבעו כללים, המחייבים מעסיקי עובדים זרים (בתנאים שנקבעו) לפתוח תיק ניכויים במס הכנסה ולדווח מדי חודש אי זוגי על סכום המשכורת ועל סכום המס שנוכה מהמשכורת. על המעסיק לתת אישור לעובד על הנתונים, שפורטו לעיל, ולשלם היטל כמפורט בחוק. לעובדים זרים במשק בית, בטיפול סיעודי, בעלי רשיון עבודה באותו משק בית, השוהים באופן חוקי בארץ ואת שכרם משלם משק הבית, נתנו הקלות בשלב זה.

מעסיקי עובדים זרים שלא כדין צפויים לקנסות מנהליים ולקנסות נוספים בעבור כל יום, שבו נמשכת העבירה. 

צו הרחבה לביטוח פנסיוני במשק 

בצו ההרחבה לביטוח הפנסיוני נקבעו העובדים שהצו חל עליהם, לרבות עובדים שלא חלה עליהם חובת ביטוח על פי חוק או הסכם כלשהו. בדרך כלל עובדי משק בית נמנים על עובדים אלו, ולכן צו ההרחבה חל עליהם (גם על אלו שמקבלים קצבת זקנה) ויש להפקיד בעבורם לקרן פנסיה או לתוכנית ביטוח מנהלים.

תקנות פריסת השכר

תקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה – 1955, מתייחסות להפרשי שכר ולתשלום נוסף.

הדיווח על התשלום הנוסף או על הפרש השכר יעשה בדיווח נפרד לא יאוחר מה- 15 בחודש, שלאחר החודש בו שולם.

דיווח על הפרשים

כשמעסיק משלם לעובד הפרשי שכר בעד תקופות קודמות, הפרשים בגין העלאה בדרגה וכד', יש לערוך דוח על הפרשים.

על פי התקנות, ההפרשים נחשבים כשכרו החודשי הרגיל של העובד, ונזקפים על כל אחד מהחודשים, בהתאמה. לכן, הדוח יתייחס לתקופה שבגינה שולמו ההפרשים, בהתאם לשיעורי דמי הביטוח והמקסימום, שהיו נהוגים באותן התקופות. יש לשים לב לשינויים בשיעורי דמי הביטוח, לשינויים בהכנסה החייבת בשיעור מופחת ולתקרה החייבת בדמי ביטוח באותה התקופה.

דיווח על תשלום נוסף

"תשלום נוסף" הוא שכר שניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל, למעט הפרשי שכר.

ה"שכר החודשי הרגיל" הוא השכר שנהוג לשלמו לעובד מידי חודש, לרבות תשלום חודשי לעובד שנהוג לשלמו בחודש שלאחר החודש שבעדו הוא משתלם, בהתאם לדיווח של העובד (כגון: פרמיות, שעות נוספות וכדומה). תשלומים כאלה ייחשבו כשכר חודשי רגיל של העובד, בעד החודש שלאחר החודש שבעדו משולם התשלום החודשי.

כ"תשלום נוסף" נחשבים, בין היתר, מרכיבי השכר הבאים: ביגוד, דמי הבראה, משכורת יג', בונוס, מענק השתתפות ברווחי מעסיק, מענק יובל, ביטוח רכב  וכדומה, ולרבות כל גילום מס בעבור כל אחד מהרכיבים הנ"ל, וכן כל תשלום תקופתי שלא נהוג לשלמו מדי חודש, למעט הפרשי שכר (שאותם, כאמור, יש ליחס לכל אחד מהחודשים, שבגינם שולמו).

כשמעסיק משלם לעובד בונוס או תשלום נוסף כלשהו בנוסף לשכרו החודשי הרגיל, עליו לערוך דוח על תשלום נוסף בהתאם לתקנות שיפורטו להלן.

בעת פריסת שכר (על פי התקנות) יש להשוות את השכר הנוסף לשיעור מהשכר הרגיל. כדלקמן:

במקרה של שכר חודשי רגיל שמשתנה מדי חודש בגלל תשלום פרמיות, שעות נוספות וכדומה, יש להשוות את השכר הנוסף לשיעור מהשכר החודשי הרגיל של אותו החודש הכולל גם את הפרמיות, השעות הנוספות וכדומה.

כאשר השכר ברוטו כולל יותר ממרכיב אחד של "תשלום נוסף", כגון: גם דמי הבראה וגם ביגוד, יש להביא בחשבון את סך כל ה"תשלומים הנוספים" באותו חודש ולבחון את שיעורם ביחס לרבע השכר הרגיל באותו חודש (או למחצית השכר הרגיל עד ליום 31 בדצמבר 2002).

התקנות קבעו הוראות כיצד לפרוס את השכר הנוסף, וזאת לאחר שבודקים מהו השכר החודשי הרגיל של העובד בחודש המסוים והאם שולם תשלום נוסף באותו החודש.

מצבים בהם משולם שכר נוסף בחודשים בהם שכר העבודה אינו שכר רגיל

כאשר בחודש בו שולם "תשלום נוסף" משולם שכר עבודה חודשי, שאינו משקף את שכר העבודה הרגיל של העובד, כגון: שכר עבור עבודה חלקית בלבד באותו חודש, יש לבדוק את יחס התשלום הנוסף לעומת השכר הרגיל, ברוטו, ששולם בחודש האחרון שבו שולם "שכר חודשי רגיל", לצורך החלטה בדבר הפריסה. יש לאתר את החודש בו שולם שכר חודשי רגיל מתוך תקופה שאינה עולה על 12 חודשים, שקדמו לחודש בו שולם השכר הנוסף. 

הפרש של תשלום נוסף

המוסד לביטוח לאומי קבע בעבר שהפרש של תשלום נוסף יושווה לשכר הרגיל בחודש שבו שולמו ההפרשים. בחוות דעת משפטית במוסד לביטוח לאומי נקבע כי ההפרש האמור יושווה לשכר הרגיל בחודש שבו שולם התשלום הנוסף במקור.

לדוגמה: המעסיק שילם "משכורת יג" במשכורת יולי 2012 ואילו במשכורת אוגוסט 2012 שילם לעובד הפרשים בשל טעות.  יש ליחס את ההפרש לחודש יולי ולא לחודש אוגוסט.

הייחוס למועד המקורי משמעו חישוב מחדש של השכר הרגיל בחודש יולי 2012 (בהתאם לדוגמה) תוך עריכה חוזרת של ההשוואה של כל רכיבי התשלום הנוסף לעומת השכר הרגיל באותו חודש, והפעלת כללי הפריסה על פי הוראת תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח).

אם תוצאת החישוב מחדש יוצרת בסיס גבוה יותר מהבסיס המקורי, המוסד לביטוח לאומי משלם הפרשי גמלאות.

אם המעסיק מודיע על הקטנה רטרואקטיבית של תשלום נוסף, יש להקטין את התשלום הנוסף בהשוואה לשכר המקורי בחודש בו שולם התשלום הנוסף המקורי (יולי 2012 בדוגמה). לאחר החישוב מחדש על פי כללי הפריסה ייווצר הפרש גמלה לחובה.

ההוראות חלות על כל סוגי העילות לשינויים בתשלום נוסף, כולל טעויות ו/או הסכמים קיבוציים רטרואקטיביים.

תקנות פריסת שכר – תיקון תקנות הביטוח הלאומי החל מחודש ינואר 2003

החל מחודש ינואר 2003 נכנסו לתוקף תקנות חדשות בנוגע לאופן פריסת שכר, על פיהן מיוחס התשלום הנוסף, בדרך כלל, לחודש התשלום ול-11 החודשים שקדמו לו.

להלן נוסח התקנות, והסבר בנוגע לאופן הפריסה:

"על תשלום נוסף יחולו, לעניין תשלום דמי ביטוח, הוראות אלה: 

(1)    אם שיעורו 25% או יותר מהשכר החודשי הרגיל של עובד יחולק לשנים עשר, והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודש שבו שולם ולשכר כל אחד מאחד עשר החודשים שקדמו לו; תשלום נוסף כאמור, ששולם לעובד שעבד אצל מעבידו פחות מאחד עשר החודשים שקדמו לחודש שבו שולם, יחולק במספר החודשים שבהם עבד העובד אצל אותו מעביד (להלן – חודשי העבודה הקודמים), והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודשי הרגיל בעד כל אחד מחודשי העבודה הקודמים; 

(2)    אם שיעורו נמוך מ- 25% מהשכר החודשי הרגיל, יצורף לשכר החודשי הרגיל בחודש שבו שולם."

להלן סקירת הפעולות שיש לבצע החל ממשכורת חודש ינואר 2003:

1.     לבדוק מהו השכר החודשי הרגיל של העובד בחודש המסוים, כמוסבר לעיל. יש להשוות את השכר הנוסף ל- 25% מן השכר החודשי הרגיל של אותו החודש (הכולל גם את הפרמיות, השעות הנוספות וכדומה).

2.     בתשלום נוסף יש לנהוג כדלקמן:

2.1   אם התשלום הנוסף נמוך מרבע השכר החודשי הרגיל של העובד, לא חלות הוראות הפריסה.  התשלום הנוסף מצורף לשכר החודשי הרגיל, ומשולמים בגינו דמי ביטוח בחודש התשלום;

2.2   אם התשלום הנוסף עולה על רבע השכר החודשי הרגיל  של העובד או שווה לו, חלות הוראות הפריסה המפורטות להלן.

3.     הוראות הפריסה:

3.1   תשלום נוסף, ששולם לאחר שהעובד עבד שנה לפחות באופן רצוף אצל המעסיק הנוכחי, יש לחלק ב-12. המנה מצורפת לשכרו החודשי הרגיל של העובד בחודש בו חולק התשלום הנוסף ובכל אחד מ- 11 החודשים, שקדמו לו;

3.2   תשלום נוסף, ששולם לעובד, שלא עבד בכל חודשי השנה הקלנדרית שכוללת את החודש בו שולם התשלום הנוסף ו-11 החודשים שלפניו, יש לחלק במספר החודשים שבהם עבד העובד במהלך 12 החודשים הללו, עד וכולל החודש שבו שולם התשלום הנוסף (להוציא חודשים מלאים בהם העובד לא עבד). המנה מצורפת לשכרו החודשי הרגיל של העובד בכל אחד מהחודשים הללו;

3.3   יום עבודה בחודש נחשב לחודש שבו עבד העובד.

הגברת ההרתעה באמצעות ענישה פלילית 

המוסד לביטוח לאומי, משטרת ישראל ומשרד המשפטים, חברו יחדיו כדי להילחם בתופעת העבירות כנגד ניצול כספי הביטוח הלאומי. במהלך מהיר העבריינים מובאים לדין פלילי, ונענשים בהתאם לחומרת העבירה. כך מנהלי חשבונות ואחרים מוצאים את עצמם מעורבים בחשד לעבירות פליליות או בסיוע לביצוע עבירות פליליות בתום לב, מפני שלא הקפידו הקפדה יתרה על נכונות הרישומים במועד ביצועם.

מאז הקמת היחידה הארצית ללוחמה בפשיעה כלכלית במשטרת ישראל באוקטובר 2004, הורשעו נאשמים רבים בעבירות כלפי הביטוח הלאומי בקבלת דבר במרמה, בניסיון לקבל דבר במרמה, בזיוף ובשימוש במסמך מזויף.

המוסד לביטוח לאומי הקים יחידה ליצירת קשר עם גורמי האכיפה השונים. מר אמיר קירש הוא מנהל יחידת התיאום. היחידה האמורה מרכזת את בחינת ההיבט הפלילי בביטוח הלאומי ומלווה את ההליך המשפטי מרגע הגשת התלונה ביחידה הכלכלית במשטרה (יאל"כ – יחידה ארצית לחקירות כלכליות) ועד למתן גזר הדין.

עם הגשת כתב האישום החשוד מופנה  למוסד לביטוח לאומי. עליו להסיר את המחדל ולהשיב את הכספים שקיבל שלא כדין, כדי לקדם הסדר טיעון עימו.

סל הענישה הצפוי למבוטח לאחר הסרת המחדל :

1.     הרשעה פלילית (גם אם מחייב ערעור לבית המשפט המחוזי).

2.     מחצית מגובה המרמה נתבע ממקבל הגמלה שלא כדין, כקנס לטובת המדינה.

3.     מאסר על תנאי או מאסר בפועל, בהתאם לאופי העבירה.

לעניין אדם שמסייע לקבל גמלה שלא כדין – מדובר בהרשעה פלילית, במאסר על תנאי ובקנס כספי.

להלן החלטות של בית המשפט כפי שפורסם על ידי המוסד לביטוח לאומי :

בפ"א 330/05 מבוטחת הגישה תביעה לדמי לידה ולה צירפה שבעה תלושי שכר מזוייפים, אותם זייף עבורה הנאשם שהינו רואה חשבון במקצועו. הנאשם עשה זאת במטרה לסייע לחברו הטוב – בעלה של התובעת. רואה החשבון הודה בביצוע העבירה ודמי הלידה לא שולמו. בערעור בפני בית המשפט המחוזי קבעו השופטים, שיש להרשיע את הנאשם בעבירות של שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר במרמה.

ע"פ 4370/07 רואה חשבון הורשע בקבלת דבר במרמה, בכך שלא דיווח לביטוח הלאומי על הכנסותיו בעת הגשת תביעה לדמי אבטלה.

בע"פא 237/08 – יועץ מס הורשע בכך שזייף תלושי שכר רבים בהיקף כספי גדול ביודעו כי בכוונת הרוכשים לעשות בהם שימוש במרמה (גם הרוכשים הורשעו בדין).  הוטל עליו עונש מאסר של 24 חודשים וקנס של 100,000 ש"ח (או 10 חודשי מאסר כנגדם). גזר הדין ניתן ביום 28.10.2008.

חברה משפחתית, חברת בית וחברה שקופה

חברה משפחתית, על פי סעיף 64א לפקודת מס הכנסה היא חברה, שהכנסותיה והפסדיה נחשבים לצורכי מס בלבד כהכנסותיו או הפסדיו של ה"נישום המייצג".

הפקודה קובעת כי בחברה משפחתית ההכנסה החייבת תיוחס לנישום מייצג אחד, ובחברת בית מיוחסת ההכנסה לכל אחד מבעלי המניות לפי חלקו בחברה. חלוקת הדיבידנד לבעלי המניות אינה נחשבת אירוע מס.

בעקבות פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה נקבע בעבר ("הלכת וייס"), שהכנסותיה של חברה משפחתית המיוחסות לנישום המייצג, הן הכנסות פסיביות, המחוייבות בדמי ביטוח על פי התקנות, בתנאי שחולקו דיבידנדים בפועל, ובגבולות הסכומים שחולקו. דהיינו: יובאו בחשבון הסכומים שחולקו בפועל, ולאו דווקא הסכומים, שדווחו לצורכי מס הכנסה על ידי בעל המניות.

כלומר, בעלי המניות יחויבו בדמי ביטוח, בשנת חלוקת הדיבידנד בפועל בלבד, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ולתקנותיו.

הובהר בביטוח הלאומי, שעם קבלת הדיווח כי הדיבידנדים חולקו בפועל, נוצרה הזכות החוקית למוסד לביטוח לאומי לבדוק את החיוב בדמי הביטוח.

בחברת בית, על פי סעיף 64 לפקודה, רואים את הכנסתה החייבת של החברה כחייבת במס בידי בעלי המניות לפי חלקם בזכויות לרווחים. בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, ע"ע 001117/01 ברק יוסף נ. המוסד לביטוח לאומי מיום 3/2/03 נקבע, שיש לחייב בדמי ביטוח הכנסות בחברת בית בדומה לחיוב בחברה המשפחתית (ראה להלן הרחבה בעניין פס"ד ברק יוסף).

ביום 17 במאי 2010  נקבעה הלכה דומה בעניין הכנסות חברת LLC  מארה"ב שיוחסו למבוטח, שהוא החבר היחיד בחברה. כיוון שהתובע לא נהנה מהכנסות החברה בשנים 2003 ו- 2004, קבע בית הדין האזורי לעבודה, שאין לראות בהן את הכנסותיו לצורך חיובו בדמי ביטוח (אבשלום הורן נגד המוסד לביטוח לאומי, בל 3423/07).

הדיווח על דיבידנדים שחולקו בפועל נבחן במסגרת ביקורות הניכויים שעורך המוסד לביטוח לאומי בחברות המשפחתיות ובחברות הבית. התעלמות מהדיווח על חלוקת הדיבידנד עלולה להיות למעשה אי דיווח על הכנסות חייבות בדמי ביטוח.

בעקבות הרפורמה במס נקבע מנגנון מיסוי חדש בשם – "חברה שקופה". בחברה השקופה הכנסותיה החייבות של החברה והפסדיה ייוחסו בין בעלי מניותיה, שאינם מחויבים להיות בני אותה משפחה, לפי  חלקם בזכויות לרווחים (טרם נקבעו תקנות).

 הוספת סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי בשנת 2008

החל משנת 2008 נוסף סעיף 373א לחוק הביטוח הלאומי. על פי הסעיף האמור, כאשר חברה משפחתית, חברת בית או חברה שקופה מפיקות הכנסה חייבת לפי סעיף 1 לפקודה בשנת מס פלונית, יראו את ההכנסה האמורה כאילו חולקה בסוף אותה שנת המס לבעלי המניות. זאת, גם אם ההכנסה טרם חולקה בפועל, והכול בהתאם לזכאותם היחסית ברווחי החברה (כולל בחברה משפחתית).

על פי חוזר הביטוח הלאומי מחודש מרץ 2008, הכנסות מדיבידנדים, שמקורן בחברה משפחתית או בחברת בית או בחברה שקופה, חייבות בדמי ביטוח בסוף אותה שנה שבה הופקה ההכנסה (ולא במועד חלוקת הדיבידנד בפועל כפי שהיה עד 2007). רווחי החברה המשפחתית יחולקו בין בעלי המניות בחברה לפי חלקם היחסי ברווחי החברה.

כלומר, על פי החוזר, התיקון התאים את מועד החיוב בדמי הביטוח למועד החיוב במס הכנסה, וההכנסה החייבת בדמי ביטוח הושוותה להכנסה החייבת במס הכנסה, למעט הכנסה הפטורה עד לשיעור 25% מן השכר הממוצע במשק.

להלן דוגמה מן החוזר :

לחברה משפחתית ארבעה בעלי מניות, ולכל בעל מניה 25% מהרווחים.

רווחי החברה המשפחתית, שיוחסו לבעל מניות אחד לצורך מס הכנסה היו 200,000 ש"ח בשנת 2008.

לצורך ביטוח לאומי תיוחס הכנסה שנתית של 50,000 ש"ח לכל בעל מניות. החיוב בדמי ביטוח בשיעור 12% לכל בעל מניות, יהיה כדלהלן בשנת 2008:

החלק הפטור (25% מהשכר הממוצע במשק)- 22,980 ש"ח לשנה, והחלק החייב – 27,020 ש"ח לשנה. 

כפי שניתן לראות בדוגמה שפורסמה בחוזר, ההכנסה החייבת במס כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה, תחולק כהכנסה פסיבית בין כל בעלי המניות. המהלך מתואם עם רשות המיסים החל משנת 2012, במטרה לבצע את החיוב עם קבלת המידע על השומה. המוסד לביטוח לאומי יפצל את ההכנסות בין בעלי המניות לפי המידע ברשם החברות.

ביקורת ניכויים שעורך המוסד לביטוח לאומי

ביקורת ניכויים  במוסד לביטוח לאומי מבוצעת בדרך כלל כל 3 עד 5 שנים. אין הגבלת זמן ואין התיישנות. ואולם, נוהגים לבדוק עד 5 השנים המוקדמות מתוך שבע השנים האחרונות (למעט חריגים). תאגידים המעסיקים יותר מ- 20 עובדים, נבדקים בשגרה. בעקבות דוח מבקר המדינה נבדקים גם מעסיקים קטנים יותר, לרבות חברות משפחתיות וחברות פרטיות.

הנושאים העיקריים שנבדקים בביקורת הם כדלקמן:

חיוב כל רכיבי השכר בדמי ביטוח (למעט החזרי הוצאות הפטורים ממס, וכן רכיבים פטורים בעת ניתוק יחסי עובד ומעביד), התאמה בין טופס 126 לטופס 102, בדיקת התאמות בין הדוחות לבין התשלומים, סיווג עובדים בטור הנכון בטופס 102, פריסת שכר נוסף, זקיפת הטבות שכר לעובדים (לרבות הוצאות שלא נזקפו), בדיקת שכר מינימום, ביקורת הכנסות מחברה משפחתית וחברת בית, תשלום דמי ביטוח על דיבידנד בחברה פרטית, תיאום דמי ביטוח (ניכוי דמי ביטוח בשיעור המופחת למי שעובד בעבודות נוספות), איתור תשלומים לאוכלוסיות שונות ללא דיווח, איתור דיווחים כוזבים, סיווג עובדים על פי צו סיווג מבוטחים ותשלום דמי הביטוח בעדם ועוד.

ביקורת ניכויים מבוצעת גם לגיבוי תביעת גמלאות, או כאשר המעסיק תובע החזרים, או מתקן דוחות, או כאשר יש צורך לבחון יחסי עובד ומעביד.

 ביקורת הניכויים היא המועד שבו אפשר לתבוע החזרים בשל טעויות שנעשו בתשלום דמי ביטוח לאומי ו/או דמי ביטוח בריאות מפני שספרי המעסיק נבדקים. הגשת תביעות להחזר דמי ביטוח לאחר שנערכה ביקורת מחייבת בדיקה חוזרת.

בשלב זה, תיקון של סיווג מבוטחים שיוצר החזר דמי ביטוח למעסיק ולעובד, מחייב תיקון טופסי 102 ושידור דוחות שליליים בעת הצורך.

כאשר מבוצעת ביקורת ניכויים של רשות המסים, ומגיעים מהמוסד לביטוח לאומי לביקורת  בגין אותן השנים, תיתכן ביקורת כפולה בנושא הטבות שכר.

הכלל על פי פסק דין "גדות" לעניין הטבות השכר האמורות, שלא נזקפו במשכורת: אם היתה ביקורת ניכויים של רשות המסים על אותן שנים – אזי מחייבים בדמי ביטוח את המעסיק בהתאם להסכם עם רשות המסים.

עמדת הביטוח הלאומי היא כי רק שומות ניכויים בלבד מחייבות את הביטוח הלאומי בעת ביקורת. זאת, על בסיס פסק דין אמי פרסט, שניתן בבית המשפט העליון.

מבקר המדינה בדק בשנת 2006 בין היתר את תחום ביקורת הניכויים במוסד לביטוח לאומי.

פקידי תחום ביקורת הניכויים הונחו לבדוק עם המעסיק אם נעשתה אצלו ביקורת ניכויים של רשות המסים ומתי החלה הביקורת, ובהתאם לכך ייבחנו את הממצאים. המוסד לביטוח לאומי מחייב את המעסיקים להצהיר בכתב על קיום שומות ניכויים של רשות המסים לפני תחילת הביקורת (המוסד לביטוח לאומי אינו מתייחס בדרך כלל לשומות שהתקבלו לאחר תחילת הביקורת). המעסיקים מתבקשים לצרף להצהרה את העתקי שומות הניכויים לשנים הרלוונטיות.

החל מינואר 2009 המעסיקים נדרשים להעביר למוסד לביטוח לאומי את שומות הניכויים של רשות המסים בתוך 60 יום ממועד השומה, ואין תשלום קנסות למי ששילם את הקרן וההצמדה תוך 30 ימים ממסירת הודעת הקביעה. המעסיקים אינם אמורים לשלם את דמי הביטוח בטרם יקבלו דרישה מן המוסד לביטוח לאומי.

בחוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010 נקבע שרשות המסים תעביר למוסד לביטוח לאומי את שומות הניכויים.

כאשר השומות יועברו למוסד לביטוח לאומי ישירות מרשות המסים, המבצע האמור יבוטל.

הבהרות לדרישת הביטוח הלאומי

1.     שומות ניכויים של רשות המיסים שנערכות מחודש ינואר 2009 ואילך – החל מחודש ינואר 2009 כל מעסיק נדרש לדווח על ביקורת ניכויים של רשות המיסים בתוך 60 יום מקבלת השומה מרשות המיסים.

        המוסד לביטוח לאומי דורש את התשלום לאחר פנייה למעסיק, כמקובל גם כיום בעת ביצוע ביקורת ניכויים. מעסיק שמדווח כנדרש – הובטח שיבוטלו כל הקנסות בגין ממצאי שומות רשות המיסים.

מבצע זה יבוטל כאשר רשות המיסים תעביר למוסד לביטוח לאומי את שומות הניכויים.

        המוסד לביטוח לאומי ערך עד יוני 2009 מבצע לגביית דמי ביטוח בשל שומות ניכויים ישנות שנערכו בעבור שנת 2002 ואילך, וביטל את הקנסות.

2.     דוחות אחרים – פרט לשומות הניכויים של רשות המיסים, המוסד לביטוח לאומי דורש לקבל גם דוחות אחרים. להלן דוגמאות לדוחות אלה:

א)     גילומים קיבוציים שדווחו לרשות המיסים ולא שולמו בגינם דמי ביטוח (זאת אף על פי  שאין לדווח על גילום קיבוצי ברשימה מרוכזת ללא פירוט שמי).

ב)     דיווחים של נאמן על הכנסות שמקורן בהקצאת מניות ואופציות במסלול הפירותי, בהקצאות לאחר הרפורמה במס. לדוגמה: עובד שלא עמד בתנאי המסלול ההוני, ומימש את האופציה או המניה במסלול הפירותי באמצעות הנאמן.

ג)      הכנסות פירותיות שנכללו בשומות סופיות של חברה, ובעל השליטה לא דיווח עליהן  למוסד לביטוח לאומי במסגרת הדוח האישי ( לדוגמה: דיבידנד בחברה פרטית ודיבידנד בחברה משפחתית  או בחברת בית).

3.     קביעת דמי ביטוח עקב שומה – המוסד לביטוח לאומי שולח את הקביעה האמורה בדואר רשום.

4.     ביטול הקנסות – הזכות לביטול הקנסות נשמרת למעסיק במשך 30 ימים ממועד מסירת קביעת דמי הביטוח בדואר רשום (סעיף 358 לחוק הביטוח הלאומי).

5.     תשלום דמי הביטוח – מובהר ומודגש שלא לשלם את דמי הביטוח בלי שהוצאה קביעה מן המוסד לביטוח לאומי.

6.     השגות – אם למעסיק יש השגות על קביעת דמי הביטוח בשל שומות הניכויים שהעביר מיוזמתו למוסד לביטוח לאומי, הוא חייב לפנות למוסד לביטוח לאומי תוך 30 ימים, כמקובל .

7.     תיאום עם המוסד לביטוח לאומי – כאשר ההכנסה החייבת בדמי ביטוח כהטבת שכר אינה חייבת במלואה בדמי ביטוח, יש להסב את תשומת לב מבקרי המוסד לביטוח לאומי לעניין זה. לדוגמה: משכורת מעל תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח, עובדים מעל גיל פרישה, נערים עובדים וכו'.

אם למעסיק יש הבהרות בקשר לשומה, מומלץ לשלוח אותן עם השומות. מעסיקים שלא יעשו כן, המוסד לביטוח לאומי יתייחס לנתונים הקשורים לשיעורי דמי הביטוח, ולנתונים הקשורים לעובדים שהכנסתם עולה על תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח, בהתאם למידע שנמצא ברשותו.

8.     עריכת ביקורת ניכויים עתידית – העברת  שומת הניכויים של רשות המיסים  למוסד לביטוח לאומי לא תמנע מהמוסד לביטוח לאומי לערוך ביקורת ניכויים, אך כרטיסי הנהלת החשבונות ודוחות ההתאמה למס לא יבדקו בביקורת הזו, אם תיערך (כפי שמקובל מאז פסק דין "גדות").

9.     שומות של רשות המיסים שנמצאות בהשגה – המעסיקים מתבקשים לשלוח גם את השומה וגם העתק מן ההשגה. המידע יישמר במוסד לביטוח לאומי עד שרשות המיסים תדון בהשגה.

גם כיום, בעת ביקורת ניכויים, המידע האמור נמסר למבקר הניכויים של הביטוח הלאומי ונשמר ב"הקפאה"  עד קבלת שומה סופית מרשות המיסים.

המעסיק מתבקש להעביר למוסד לביטוח לאומי את השומה הסופית, כדי  שייכלל במסגרת המבצע לביטול כל הקנסות.

כללים לביטול קנסות – בביקורת רגילה

הפחתה בקנסות כתוצאה מביקורת ניכויים אפשרית למעסיק ששיתף פעולה עם המבקרים במהלך הביקורת ובהתאם לכללים כדלקמן :

–        ממצאים בביקורת ראשונה למעסיק קטן/מלכ"ר – 100% מהקנסות מבוטלים.

–        ממצאים חוזרים בביקורת שנייה למעסיק קטן/מלכ"ר – 50% מהקנסות מבוטלים.

–        ממצאים בביקורת ראשונה וממצאים חוזרים בביקורת שנייה למעסיק גדול – 50% מהקנסות מבוטלים.

–        ממצאים חוזרים בביקורת שלישית ואילך –אין הפחתה. 

 תקופת תשלום 

"כל תקופת תשלום תסתיים בסופו של חודש" (סעיף 336 לחוק הביטוח הלאומי), ולכן הכנסתו של העובד השכיר היא הכנסה חודשית, בחודש הקלנדרי המדווח. 

1.     על המעסיק לדווח למוסד לביטוח לאומי על שכרו של העובד, ולשלם את דמי הביטוח עד היום ה- 15 בחודש שאחרי תקופת התשלום, גם אם מסיבה כלשהי התעכב תשלום השכר (סעיף 353 לחוק הביטוח הלאומי). 

        לדוגמה: ירדנה, החלה לעבוד בתאריך 25 בינואר 2012. בחודש אוקטובר 2012 ילדה ויצאה לחופשת לידה. המעסיק, מטעמי נוחות, דיווח עליה רק החל מחודש פברואר 2012 והוסיף לדיווח של חודש פברואר את הימים, שעבדה בחודש ינואר 2012.

        על פי רישומי המוסד לביטוח לאומי, לירדנה לא נצברה תקופת אכשרה לזכאות מלאה לדמי לידה (10 חודשי עבודה מתוך 14 חודשים, שלפני היום בו הפסיקה לעבוד בהיותה בהריון). הקפדה על דיווח מדויק הייתה יכולה למנוע את אי הנעימות למבוטחת, שאושרה לה זכאות חלקית בלבד.

2.     יש לדווח כתקופת תשלום של חודש, גם על עבודה, שבוצעה ביום אחד במשך כל החודש.

3.     מעסיק חייב לדווח למוסד לביטוח לאומי גם על התקופות בהן אינו מעסיק עובדים.

אופן הדיווח

הדיווח השוטף כולל את השכר החודשי הרגיל, שמשולם לעובד מדי חודש וגם את הפרמיות, השעות הנוספות, העמלות וכד', אם הנ"ל מחושבים על בסיס חודשי ומשולמים מדי חודש. המוסד לביטוח לאומי הודיע בתשובה למשרד מבקר המדינה מחודש דצמבר 2006, כי החל מחודש ינואר 2007, כ- 153,000 מעסיקים יחוייבו לדווח על כל אחד מעובדיהם מדי חודש (המעסיקים חוייבו לדווח עבור 5 עובדים בשנת 2007). המוסד לביטוח לאומי הוסיף כי לאחר תקופת ניסיון, תיבחן האפשרות להחיל את שיטת הדיווח הזו גם על מעסיקים גדולים יותר.

החל משנת 2008 הוראות הדיווח חלות על מעסיק בעבור בעלי השליטה בכל מקרה, ללא תלות במספר העובדים המועסקים אצלו (מעסיק שיש לו מעל 9 בעלי שליטה, רושם את 9 בעלי השליטה בעלי השכר הגבוה ביותר), וגם על מעסיק, המעסיק עד 9 עובדים בחודש הדיווח. הדיווח מתבצע בגב טופס 102 ומבחן מספר העובדים הוא חודשי. בדוח הפרשים יש לדווח בגב הטופס למי שמעסיק עד 9 עובדים בחודש הדיווח.

טופס 102 (חזית וגב) מועבר למוסד  לביטוח לאומי בטופס המקורי, או במחשב. אי אפשר להעביר את הטופס בפקס. צילום גב הטופס או פלט מחשב אינם מתקבלים במוסד לביטוח לאומי.

מומלץ להעביר את הטפסים באופן ממוחשב, כדי לחסוך גם את העתקת הנתונים, וגם את בעיית חיסיון המידע כאשר הטופס מוגש בדואר.

החל מיום 1.1.1995 מועד הדיווח על השעות הנוספות הוא בחודש, שלאחר החודש שבעדו הוא משתלם (ולא החודש שבו בוצעו השעות הנוספות, כפי שהיה נהוג קודם לכן) כל עוד משולמים תשלומים אלו באופן קבוע בחודש העוקב.

לדוגמה – עובד עבד שעות נוספות ביוני 2012, דיווח עליהן למעסיק ביום 1.7.2012 ולכן שולמה התמורה במשכורת של חודש יולי 2012. הדיווח למוסד לביטוח לאומי על שעות נוספות אלו התבצע עד יום 15.8.2012, כחלק מהשכר החודשי הרגיל של חודש יולי 2012.

הכנסה לעניין דמי ביטוח

 סעיף 344(א) קובע כדלקמן:

"344. (א)   יראו כהכנסתו החודשית של עובד את הכנסתו בעד החודש שקדם ל- 1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה; ואולם – 

(1)    אם הוא חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה, תוערך הכנסתו בהתאם להוראות השר בתקנות; 

(2)    אם הוא בן משפחה העובד במפעל של קרוב כאמור בסעיף 1, יראו כהכנסתו את הסכום שהיו רואים כהכנסתו של אדם שאת מקומו הוא ממלא." 

המקורות המנויים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה הם כדלקמן:

"2. (2) (א)  השתכרות או רווח מעבודה, כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו, תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף; בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתן לאחר לטובתו; "

ההכנסות החייבות בדמי ביטוח

בתקנה מס' 2 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה-1995, נקבע כדלקמן: "לא ישולמו דמי ביטוח מהכנסת עובד הפטורה ממס לפי הפקודה למעט הכנסה לפי סעיף 9(5)… לפקודה".

הכנסות העובד, החייבות בדמי ביטוח, הן אותן ההכנסות החייבות במס הכנסה על פי סעיף 2(2) לפקודה, לרבות טובות הנאה וכו', כאמור בסעיף. החריג לכלל האמור הם אותם נכים, הפטורים  ממס על פי סעיף 9(5) לפקודה, אולם הם אינם פטורים מתשלום  דמי ביטוח על הכנסות אלו, כאמור לעיל.

עולה מהאמור לעיל (על פי עמדת המוסד לביטוח לאומי), שסכומים פטורים ממס, שלא על פי סעיף 2(2) לפקודה, אינם פטורים מדמי ביטוח. לדוגמה: משכורת פטורה ממס של עובד אצל מעסיק ישראלי בחו"ל (במקום נקודות הזיכוי) חייבת בדמי ביטוח. הוצאות האש"ל בחו"ל, הפטורות ממס – פטורות גם מדמי ביטוח, כיוון שהן מותרות בניכוי, והן אינן בגדר הכנסה על פי סעיף 2(2) לפקודה.

הטבות שכר

סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה כולל בהגדרת ההכנסה החייבת גם טובות הנאה המשולמות לעובד, בין בכסף ובין בשווה כסף ובתנאי שניתן ליחס אותן לעובדים.

טובות הנאה אלה כוללות, בין היתר, גם ארוחות לעובדים, השתלמויות ולימודים המקנים יתרון מתמיד, טיולים ומסיבות לעובדים, כשניתן ליחס את ההוצאה לעובדים (לדוגמה: נופש בבית מלון), וכן הנחות על מוצרי המפעל, כגון: כרטיסי טיסה מוזלים לעובדי חברות תעופה ונסיעות ללא תשלום לעובדי חברות האוטובוסים.

המוסד לביטוח לאומי פרסם הבהרה, על פיה אין לערוך גילומים קיבוציים ללא שמות העובדים וללא ייחוס התשלומים לעובדים שקבלו אותם. סעיף 24 לחוק הגנת השכר מחייב את המעסיק לשקף את תנאי העבודה בתלושי השכר, כלומר, לפרט בתלוש את שכר העבודה ששולם ואת הסכומים שנוכו.

תשלום לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד

לעיתים, משולם לעובד שכיר תשלום לאחר שנותקו יחסי עובד ומעביד, ויש לשלם בגינו דמי ביטוח.

יש להבחין בין תשלום שניתן לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד אשר מוגדר כשכר עבודה (כגון: הפרשי שכר ובונוס), לבין מצב שבו התשלום במהותו הוא פיצוי, שניתן רק לאחר שנותקו יחסי עובד ומעביד ועקב ניתוקם (כגון:פיצויי פיטורין ופדיון ימי חופשה).

נקבע במוסד לביטוח לאומי שדמי הביטוח בעבור מי שנותקו יחסי עובד ומעביד, ישולמו כמקובל לעניין מי שלא נותקו יחסי עובד ומעביד, אך מועד החיוב יהיה המועד שבו נותקו יחסי עובד ומעביד, וחלוקת ה"תשלום הנוסף" תתבצע בהתאם. דעה זו של המוסד לביטוח לאומי הובהרה בהודעת הצדדים בביטול פס"ד טופז ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 574/07) בעניין מימוש אופציות לפי סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה.

כאשר משולמים תשלומים לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד, יש לדווח עליהם בדוח נפרד בקוד "03". החודש שנרשם בדוח הוא החודש שבו נותקו יחסי עובד ומעביד. 

פסק דין בעניין אוניגמה בע"מ 

בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 3511-07) דחה ביום 29.1.2012 את תביעתם של עובדי חברת אוניגמה בע"מ (להלן- "התובעים") להשיב להם את דמי הביטוח שנוכו מתשלום בונוס ששולם להם בחודש דצמבר 2006. לטענתם, הבונוס שולם בשל ניתוק יחסי עובד ומעביד ולאחר ניתוקם ולכן פטור מדמי ביטוח.

בשלב הראשון תביעתם בבית הדין האזורי נדחתה. התובעים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 397-09) שקיבל את הערעור והחזיר את הדיון לבית הדין האזורי כדי לבחון את שאלת הפטור לפי הנחיות מפורטות. 

תקציר הנחיות בית הדין הארצי בהקשר לסוגיות דומות: 

החלפת מעביד מאפשרת לעיתים תשלום פיצויי פיטורים, אך התשלום ששולם לעובדים שעבדו אצל המעביד הקודם ועברו למעביד החדש, אינו בהכרח תגמול בגין הפסקת עבודתם אצל המעביד הקודם.

קיימת זיקה ברורה בין חוק הביטוח הלאומי ובין פקודת מס הכנסה ובעיקרו של דבר, סיווג מס הכנסה לגבי הכנסה מסוימת מחייב גם לגבי דמי ביטוח ("הלכת מועלם").

יש לבחון כיצד סיווג פקיד השומה את ההכנסה הספציפית הנדונה.

לפסיקה יכולה להיות השלכה על זכאות לגמלאות ובית הדין הארצי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לבחון סוגיה זו בעבור כל עובד בנפרד.

אין לכלול סכומים פטורים מדמי ביטוח כמוסבר לעיל בטופס 102.

הכנסה של עובד, שניתנת ממעסיק עקב ניתוק יחסי עובד ומעביד

בחוזר 239 של מינהל הביטוח והגבייה מיום 5 ביולי 1995 (הכנסות חייבות והכנסות פטורות מדמי ביטוח –מעבידים), הובהר שהמעסיק פטור מלנכות ולשלם דמי ביטוח מתשלומים המשולמים לעובד עקב ניתוק  יחסי עובד ומעביד. לדוגמה: פיצויי פיטורין כאמור בסעיף 9(7א) לפקודה, "פדיון חופשה", תשלום "דמי הסתגלות", פיצויי הלנת שכר ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת (גם אם הם חייבים בניכוי מס על ידי המעסיק), ובלבד-ששולמו כשיחסי עובד ומעביד נותקו בפועל ועקב ניתוקם. בתנאים מסוימים יתכן שהעובד ישלם דמי ביטוח על ההכנסות האמורות באופן אישי כהכנסות שאינן מעבודה.

לעניין פיצוי בשל אי מתן הודעה מוקדמת ההוראות שונו, ויש לראות בפיצוי חוקי בשל אי מתן הודעה מוקדמת כשכר עבודה.

כאשר משולמים לעובד פיצויים מעבר לסכום שהמעסיק חייב לשלם על פי דיני עבודה, המוסד לביטוח לאומי שומר לעצמו את הזכות לבחון את מהותם כתשלום הוני או פירותי (שחייב דמי ביטוח).

אין לכלול את הסכומים האמורים הפטורים מדמי ביטוח בטופס 102.

הכנסה מירבית לתשלום דמי ביטוח

בחודש ינואר 2000 הוגדלה ההכנסה המירבית לניכוי דמי ביטוח משכרו של עובד שכיר ושל גמלאי בפרישה מוקדמת מארבע פעמים שכר ממוצע במשק לחמש פעמים שכר ממוצע במשק. שינוי זה חל על הניכוי משכר העובד בלבד.

בחלקו של המעסיק בדמי הביטוח לא חל שינוי, והוא היה חייב בתשלום דמי הביטוח על הכנסת העובד, שעד ארבע פעמים השכר הממוצע, ועל פי הכללים שהיו נהוגים עד אז.

על ההפרש שבין ארבע פעמים שכר ממוצע במשק לחמש פעמים שכר ממוצע במשק היה המעסיק חייב בניכוי דמי ביטוח  בשיעור המלא משכרו של העובד בלבד. כלומר, על סכום זה המעסיק היה פטור מתשלום דמי ביטוח, והוא העביר למוסד לביטוח לאומי את חלק העובד בלבד.

החל מחודש יולי 2002 ועד חודש יוני 2003 בוטלה התקרה לתשלום דמי ביטוח, הן לעובד והן למעסיק. בתקרה לחישוב גמלאות לא חל שינוי.

בחודש יולי 2003 הוחזרה התקרה לתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות לחמש פעמים השכר הממוצע במשק לעובד ולמעסיק.

בחודש ינואר 2006 נקבעה ההכנסה המירבית לסך של 35,760 ש"ח לחודש, לפי חמש פעמים הסכום הבסיסי, ללא שינוי בשנת 2007.

בחודש ינואר 2008 נקבעה ההכנסה המירבית לסך של 36,760 ש"ח לחודש, ובחודשים ינואר ועד יולי 2009 ההכנסה המירבית היתה בסך של 38,415 ש"ח לחודש. בחודש אוגוסט נקבעה ההכנסה המירבית לעניין תשלום דמי ביטוח לסך  76,830 ש"ח לחודש (עשר פעמים הסכום הבסיסי). החל מחודש ינואר 2010 ההכנסה המירבית היתה בסך 79,750 ש"ח לחודש.  בשנת 2011 נקבעה ההכנסה המירבית לסך של 9 פעמים הסכום הבסיסי (73,422 ש"ח לחודש) ובשנת 2012 ההכנסה המירבית היא בסך 5 פעמים הסכום הבסיסי (41,850 ש"ח לחודש).

שכר המינימום לעובד שכיר

ההכנסה המזערית (המינימום) לתשלום דמי ביטוח שווה לשכר המינימום על פי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987. בחודש ינואר 2000 שכר המינימום במשק היה 2,798 ש"ח לחודש למשרה מלאה. החל מחודש אפריל 2000 עודכן שכר המינימום, לסך 2,965 ש"ח לחודש למשרה מלאה. בחודש אפריל 2001 שכר המינימום עודכן לסך 3,267 ש"ח בחודש למשרה מלאה ונותר ללא שינוי בשנת 2002. בחודש ינואר 2003 שכר המינימום עודכן  לסך 3,335.18 ש"ח לחודש למשרה מלאה (שכר מינימום לשעה 17.93 ש"ח).

בחודש אפריל 2006 עודכן שכר המינימום לסך 3,456.58 ש"ח לחודש למשרה מלאה (שכר מינימום לשעה 18.58 ש"ח). בחודש יוני 2006 עודכן שכר המינימום לסך 3,585.18 ש"ח לחודש למשרה מלאה (שכר מינימום לשעה 19.28 ש"ח). בחודש אפריל 2007 עודכן שכר המינימום לסך של 3,710.18 ש"ח לחודש למשרה מלאה (שכר מינימום לשעה 19.95 ש"ח).

בחודש יולי 2008 עודכן שכר המינימום לסך של 3,850.18 ש"ח לחודש למשרה מלאה (שכר מינימום לשעה 20.70 ש"ח). בחודש אפריל 2011 עודכן שכר המינימום לסך של 3,890.25 ש"ח לחודש למשרה מלאה (שכר מינימום לשעה – 20.92 ש"ח). בחודש יולי 2011 שכר המינימום התעדכן לסך 4,100 ש"ח לחודש למשרה מלאה ובחודש אוקטובר 2012 הועלה שכר המינימום לסך של 4,300 ש"ח לחודש למשרה מלאה.

יש לזכור, ששכר המינימום שונה מעובד לעובד ותלוי בחלקיות המשרה וברכיבי השכר השונים.

לעיתים, הסכמים קיבוציים קובעים שכר מינימום ענפי גבוה משכר המינימום לפי חוק שכר מינימום. לדוגמה, בענף הבניה והשיפוצים שכר המינימום גבוה יותר. שכר מינימום לנוער נמוך יותר משכר המינימום וכך גם שכר המינימום לבעלי מוגבלויות.

תשר (טיפ) למלצרים

ביולי 2010 קבע בג"צ בעניין אסתר כהן (2105/06) כי לעניין תשלום קצבת תלויים לאלמנה שבעלה נהרג כתוצאה מהצלת נערים מטביעה (התנדבות מוכרת), התשר שקיבל המנוח ולא דיווח למוסד לביטוח לאומי יהיה חלק מבסיס ההכנסה שעל פיו תחושב הגמלה. בית המשפט התייחס לכך שהסעיף הדן בפיגור בתשלום דמי ביטוח (סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי) אינו חל על התנדבות. בית המשפט הסכים כי הטיפים שמגיעים ישירות למלצר הם הכנסת עבודה שאינה  מגיעה מהמעביד.  הוגשה בקשה לדיון נוסף.

בשלב זה אין שינוי בהוראות המוסד לביטוח לאומי שעל פיהן כל תשר שעובר דרך ספרי המעסיק הוא משכורת כפי שנקבע בפס"ד מלון רנסנס נגד המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 1349/01) מיום 14.8.2005, ולא פחות משכר המינימום.

הכנסה מזערית לתשלום דמי ביטוח מפנסיה מוקדמת

ההכנסה המזערית (מינימום), החל מחודש פברואר 2006, לתשלום דמי ביטוח מפנסיה מוקדמת היא בשיעור של 5% מן השכר הממוצע במשק. בעבר בוצעה השלמה של הכנסה מזערית לעניין דמי ביטוח בריאות (עד לסך של 25% מן השכר הממוצע במשק).

עובד אצל מעסיקים שונים, ומבוטח שהכנסתו גבוהה מההכנסה המירבית

כל מעסיק חייב בתשלום דמי ביטוח (הכולל את חלקו של העובד) מהשכר המשולם על ידו לעובד, בגבולות ההכנסה המרבית החייבת בדמי ביטוח כאילו הוא בלבד היה מעסיקו. יש לכלול בחישוב דמי הביטוח גם שיעורים מופחתים .

החל מיום 1.1.1997 סכום דמי הביטוח שמחושב לעובד מכל המעסיקים, כולל תקרת שכר אחת החייבת בשיעורים מופחתים. יתרת השכר חייבת בשיעורי דמי ביטוח מלאים (כפוף למקסימום). לצורך כך מבוצע תיאום דמי ביטוח של כל השכר המשולם לעובד מכל מעסיקיו, כדי שלא תיווצר אפשרות של תשלום מופחת מעל למותר בחוק.

החל מיום 1.1.1999 גם על מעסיקים, המעסיקים עובדים על פי צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים) התשל"ב-1972, לערוך תיאום דמי ביטוח.

פנסיה מוקדמת נחשבת כ"מעסיק משני" לעניין תיאום דמי ביטוח.

המעסיק המשני חייב לנכות מהעובד דמי ביטוח בשיעור המלא אלא אם נערך תיאום. כאשר לא נערך תיאום מראש, יש לתבוע החזר. 

החבות בדמי ביטוח של המעסיק

סעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי קובע מי הם החייבים בתשלום דמי הביטוח. במצב בו יש עובד ויש מעסיק, נקבע, שהמעסיק הוא זה שחייב בדמי הביטוח בעד עובדו.

החובה לשלם דמי ביטוח

בסעיף 342 נקבע כדלקמן:

"342   (ב)    המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו; היה המבוטח עובד אצל מעבידים שונים ישלם כל אחד מהם את דמי הביטוח כאילו הוא בלבד היה מעבידו. 

(ג)    (1)   היו דמי ביטוח משתלמים בעד עובד לפי סעיף 335(*) (א), (ד), (ה), (ז), (ח) או (ט), ינכה המעביד משכרו של העובד אחוזים מההכנסה שלפיה משתלמים דמי הביטוח כאמור בלוח י'."

(*)      דמי ביטוח אימהות, דמי ביטוח נפגעי תאונות, דמי ביטוח אבטלה, דמי ביטוח נכות, דמי ביטוח סיעוד ודמי ביטוח זקנה ושאירים.

חוק הביטוח הלאומי מתייחס לחובת המעסיק כחובה מוחלטת ובלתי ניתנת להתנייה. עובד, שהוכיח, שעבד אצל מעסיק פלוני, המוסד לביטוח לאומי משלם לו את הגמלאות בהתאם לחוק, גם אם אותו מעסיק לא דיווח על העובד ולא שילם את דמי הביטוח (סעיף 365 לחוק הביטוח הלאומי). הסנקציות הכספיות במקרים אלה עלולות להיות כבדות מאוד. המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע מהמעסיק להחזיר את הגמלאות המהוונות ששולמו לעובד, נוסף על דמי הביטוח שכוללים את חלק המעביד ואת חלקו של העובד בדמי הביטוח (מגולם), וכן הצמדה וקנסות. חוק הביטוח הלאומי כולל גם סעיף עונשין למי שלא שילם דמי ביטוח בעד עובדו (סעיף 398 לחוק הביטוח הלאומי).

בבג"צ אסתר כהן (2105/06) נקבע שטיפים ששולמו ישירות למלצר הן הכנסות עבודה שאינה ממעביד. הוגשה בקשה לדיון נוסף על החלטת בג"צ זו.

סעיף 342(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע רשימת ענפי ביטוח שהמעסיק חייב לנכות בעדן אחוזים ממשכורתו של העובד. אחוזים אלה מהווים את חלק העובד בדמי הביטוח הלאומי ובדמי ביטוח הבריאות, כשחובת תשלומם למוסד לביטוח לאומי היא על המעסיק.

דיווח על פי צו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים 

מעסיקים, החייבים בדיווח ובתשלום דמי ביטוח על פי צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים) התשל"ב-1972, מדווחים על פי האמור לעיל כאילו העסיקו עובדים שכירים, גם אם בפועל השירות ניתן על ידי מבוטח, המדווח כעצמאי למס הכנסה (או כעוסק למס ערך מוסף).

החיוב בדמי ביטוח נעשה לפי חודש השירות ולא לפי חודש התשלום. פעם ברבעון המעסיק מעביר את רשימת המבוטחים לפי הצו האמור למוסד לביטוח לאומי בקובץ ממוחשב באתר קשרים עסקיים של המוסד.

תביעות נגד צד שלישי (תביעת שיבוב)

המוסד לביטוח לאומי רשאי, בתנאים מסוימים, לתבוע פיצוי על גמלה ששילם למבוטח, אם המקרה האמור משמש עילה לחיוב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי. לא ניתן לתבוע מהמעסיק להשתתף בתשלום הפיצוי שהצד השלישי חייב בו (סעיפים 333-328 לחוק הביטוח הלאומי).

נקבע בהלכות משפטיות, שהמוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע פיצוי ממי שלא שילם את דמי הביטוח בעבור העובד, גם אם מתברר, שהוא "המעסיק" על פי כל דין אחר.

לאור האמור לעיל קיימת חשיבות רבה להגדרת המעסיק על פי דיני העבודה ולתשלום דמי הביטוח בהתאם לחוק. האמור לעיל כולל גם תשלום דמי ביטוח לפי צו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, על פי ההלכה בפס"ד רע"א 10453/07 המוסד לביטוח לאומי נגד אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח' בעניין חברת כוח אדם.

שיעורי דמי הביטוח

דמי הביטוח המשתלמים בעד עובד מפורטים בלוח י' (סעיף 337 בחוק הביטוח הלאומי).

החל מחודש ינואר 2006 שיעורי דמי הביטוח המופחתים חלים על הכנסה שעד 60% מן השכר הממוצע במשק. עד חודש דצמבר 2005 היו שיעורי דמי הביטוח מופחתים עד מחצית השכר הממוצע במשק. כל שקל נוסף חייב בשיעורי דמי ביטוח מלאים, עד לתקרה הקבועה בחוק, למעט בחודשים יולי 2002 ועד יוני 2003, שבהם בוטלה התקרה. שיעורי דמי ביטוח מופחתים חלים גם על חלקו של המעסיק, החל מחודש יולי 2005.

השיעורים האמורים אינם מתייחסים לדמי ביטוח מופחתים למעסיקים גדולים, המשלמים שיעור דמי ביטוח מופחת לענף ביטוח נפגעי עבודה, כיוון שבחרו לשלם לעובדים את דמי הפגיעה בעבודה במקום המוסד לביטוח לאומי (סעיף 343 לחוק הביטוח הלאומי).

שינוי בשיעור הפרשת המעסיק בדמי ביטוח, החל במשכורת חודש יולי 2005

במסגרת חוק ההסדרים במשק לשנת 2005 הופחתו שיעורי דמי הביטוח, שעל המעסיק להפריש בעבור עובדיו החל במשכורת חודש יולי 2005, אשר בעבורה מועד הדיווח והתשלום של דמי הביטוח חל ביום 15.8.2005. לפיכך תוקן לוח י' לחוק.

נקבעו שתי מדרגות דמי ביטוח למעסיק. כלומר, שיעור מופחת עד לשכר העובד שעד מחצית השכר הממוצע במשק, ושיעור מלא על כל שקל מעל מחצית השכר הממוצע במשק, ועד להכנסה המרבית החייבת בדמי ביטוח.

שיפוי אוצר המדינה למוסד לביטוח לאומי

על פי סעיף 339 לחוק הביטוח הלאומי, משתתף אוצר המדינה בעלות העבודה למעסיקים. החל מחודש יולי 2002 מופחת שיעור השתתפות האוצר בעלות העבודה.

שיעורי דמי ביטוח בעד בעלי שליטה בחברת מעטים

על פי תיקון מספר 61 לחוק הביטוח הלאומי, בתחולה מיום 1.1.2004, בעל שליטה בחברת מעטים אינו מבוטח לענף ביטוח אבטלה ולענף ביטוח זכויות עובדים בעת פירוק תאגיד (פש"ר).

החל בדין וחשבון לחודש ינואר 2004 אין משלמים דמי ביטוח לאומי בעבור בעל שליטה בחברת מעטים, המדווח כשכיר בחברה שבבעלותו, לענפי הביטוח: אבטלה וביטוח זכויות עובדים בפירוק תאגיד (הדיווח בעבורם בטופס 102 הוא בטור 2).

שיעורי דמי ביטוח על פי סוגי מבוטחים

המוסד לביטוח לאומי מפרסם את שיעורי דמי הביטוח על פי סוגי מבוטחים. הטבלה כוללת עובדים קבועים ויומיים תושבי ישראל בין גיל 18 לגיל פרישה, מבוטחים שעברו את גיל הפרישה, מקבלי קצבאות נכות, נערים שטרם מלאו להם 18 שנים וחיילים בשירות סדיר.

בנוסף, מפרט החוזר את שיעורי דמי הביטוח למבוטחים בהכשרה מקצועית, עובדים בחופשה ללא תשלום, מקבלי פנסיה מוקדמת, קיבוצים ומושבים שיתופיים, תושבי שטחים, שוטרים, סוהרים, חיילים בשירות קבע, עובדי משק בית, בעלי שליטה ותושבי חוץ.

מבוטחים בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי משלמים דמי ביטוח כמבוטחים שאינם עובדים ישירות למוסד לביטוח לאומי החל מיום 1 ביולי 2011. המעסיקים משלמים לענפי הביטוח נפגעי עבודה ואימהות.

הכנסות פיננסיות, הפטורות מדמי ביטוח – החוק משנת 2008

על פי סעיף 350(א)(6) המתוקן, ההכנסות להלן פטורות מתשלום דמי ביטוח, החל משנת 2008:

  1. הכנסות מדיבידנדים, שחל עליהן שיעור מס מוגבל בסעיף 125ב לפקודה (למעט הכנסה בחברה משפחתית, בחברת בית ובחברה שקופה). בין היתר, פטורה מתשלום דמי ביטוח הכנסה מדיבידנד שמקבל בעל מניות מחברה (לרבות בעל שליטה).
  2. הכנסות ריבית ודמי ניכיון שחל עליהן שיעור מס מוגבל בסעיפים 125ג(ב) ו- 125ג(ג) לפקודה. ריבית המחוייבת בשיעור מס שולי חייבת בדמי ביטוח. 

להלן דוגמה מחוזר מינהל הביטוח והגבייה מחודש מרץ 2008:

למבוטח, שהוא בעל שליטה בחברה, שאינה חברה משפחתית או חברת בית או חברה שקופה, יש הכנסה חודשית ממוצעת בסך 10,000 ש"ח בחודש. החברה החליטה שבעלי המניות, ובכללם מבוטח זה, יקבלו דיבידנד בסך 30,000 ש"ח בחודש. מאחר שעל דיבידנד זה משולם מס בשיעור מוגבל, הדיבידנד פטור מתשלום דמי ביטוח.

כלומר, ההכנסה החודשית הממוצעת בסך של 10,000 ש"ח לחודש, ממשכורת, היא ההכנסה שמהווה בסיס לגמלה בקרות אירוע המזכה בגמלה.

כאשר מדובר במשכורת של בעל שליטה בחברה, הכוונה למשכורת בעד עבודה בפועל ובעל החברה מתנהג כשכיר בחברה שבשליטתו, לפי הלכת גרוסקופף. כלומר, יש לשלם שכר וסוציאליות ולהתנהג כעובד שכיר ולא כבעלים, כדי שהביטוח הלאומי יכיר בפעילות הזו כמשכורת שמקנה גמלאות.

דמי שכירות והכנסות פטורות מדמי ביטוח החל משנת 2008 

על פי סעיף 350(א)(7) המתוקן, ההכנסות להלן פטורות מתשלום דמי ביטוח, החל משנת 2008:

1.     הכנסות מדמי שכירות, שחל עליהן מס בשיעור מוגבל:           

בארץ- לפי סעיף 122 לפקודה (הכנסות ממגורים בלבד, החייבות במס בשיעור 10%). מחו"ל- לפי סעיף 122א לפקודה (כל שכר דירה שבמסגרת הסעיף. הכנסות בניכוי פחת וניכוי בשל פחת, החייבות במס בשיעור 15%). 

להלן דוגמה  מחוזר ביטוח 1368 :

לעובד שכיר בישראל, יש הכנסה ממשכורת בסך 10,000 ש"ח בחודש וכן הכנסה חודשית ממוצעת בסך 20,000 ש"ח, שמקורה מהשכרת מגרש עסקי בארה"ב. ההכנסה מארה"ב תהיה פטורה מדמי ביטוח, אם חל על ההכנסה שיעור מס הכנסה מוגבל.

2.     הכנסה פסיבית (שאינה הכנסה כ"עובד שכיר" או כ"עובד עצמאי"), הפטורה ממס לפי כל דין, למעט הכנסה מפנסיה מוקדמת כהגדרתה בסעיף 345ב(א) לחוק הביטוח הלאומי, ולמעט הכנסות ששר האוצר יקבע בעתיד, בתנאים שבסעיף. לדוגמה: הפקדה מוטבת לקופת גמל או לקרן השתלמות לפי סעיף 9 לפקודה, או הכנסות פסיביות שפטורות ממס לנכה לפי סעיף 9(5) לפקודה. 

הערה: המוסד לביטוח לאומי כולל בפטור בשלב זה גם הכנסות מדירה למגורים בישראל   המושכרת למטרת מגורים, גם אם היא מחוייבת בשיעור מס שולי. ייתכן שהוראה זו תבוטל.

השפעת הכנסות פסיביות על גמלאות

יש לזכור כי הכנסות הפטורות ממס, ו/או פטורות מדמי ביטוח, ו/או פטורות מדיווח למס הכנסה, עלולות להילקח בחשבון בקביעת זכאות לגמלה, ולכן קיומן עלול לשלול זכאות מלאה או זכאות חלקית של הגמלה, על פי הכללים שנקבעו. 

לכל גמלה יש כללים להגדרת הכנסה המחייבים רק לעניין אותה גמלה. הפטור הקיים בסעיף 350 הוא רק לעניין תשלום דמי ביטוח. 

תיקון בחוק הביטוח הלאומי בתוקף מיום 1 בינואר 2012, מטיל קנסות כבדים על מי שמעלים מידע ותובע גמלה שלא כדין, ועל מי שאינו מדווח למוסד לביטוח לאומי על שינוי בנתונים המשפיעים על זכאותו לגמלה.

סוגי מבוטחים עיקריים

עובד שכיר ("עובד")

הגדרת עובד כוללת סוגים עיקריים, כדלקמן:

1.     עובד העובד אצל מעסיקו כשכיר ומתקיימים יחסי עובד ומעביד (לרבות בני משפחה, הכלולים בהגדרה בסעיף 1 בחוק, גם כשאין מתקיימים יחסי עובד ומעביד);

2.     עובד המועסק כעצמאי אך נחשב לשכיר כלפי המוסד לביטוח לאומי בלבד, בהתאם לצו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים;

3.     אחרים.

אחריות לדיווח ולתשלום:

בכל המקרים לעיל, המעסיק מנכה מהעובד דמי ביטוח ומעביר למוסד לביטוח לאומי גם את חלקו בדמי הביטוח הלאומי. האחריות לדיווח ולתשלום של דמי הביטוח (חלק העובד וחלק המעסיק) חלה על המעסיק בלבד כאמור בסעיף 342(ב) לחוק הביטוח הלאומי. הדיווח הוא חודשי, מבוסס על המשכורת החודשית של העובד מהמקורות המנויים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, גם אם תשלום השכר מבוצע במועד מאוחר יותר (סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי).

עובד שמעסיקו אינו תושב ישראל, עובד לשעה ועובד בחופשה ללא תשלום מהחודש המלא השלישי, חייבים בדיווח ובתשלום בעד עצמם. הרחבה בעניין העובד השכיר מוצגת בהמשך.

עובד עצמאי

"עובד עצמאי" על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי הוא מי שעוסק בשנת מס פלונית (או חלק ממנה) במשלח ידו שלא כעובד שכיר (בקשר לאותו משלח היד), ומתקיים בו אחד מאלה:

1.     הוא עוסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע, והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו היא לפחות 15% מהשכר הממוצע במשק.

החל מיום 10 ביוני 1997 נוספו 2 הגדרות בלתי תלויות וחלופיות להגדרת עובד עצמאי:

2.     הוא עוסק במשלח ידו לפחות 20 שעות בשבוע בממוצע.

3.     הכנסתו ממשלח ידו היא לפחות 50% מן השכר הממוצע במשק.

השינוי חל על דמי הביטוח שהשתלמו בעד שנת 1998 ואילך, למרות ששינוי המעמד בוצע כבר בשנת 1997.

מי שמתקיימת בו אחת החלופות לעיל נחשב כ"עובד עצמאי" במוסד לביטוח לאומי. גם מבוטח, שמוגדר כעובד עצמאי על פי צו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים, מבוטח כעובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי.

על פי פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בת"א מיום 4 בדצמבר 2003 (רוזנבאום חיים נ. המוסד לביטוח לאומי, בל/001176/02) נקבע, שההכנסה שעל פיה נקבע מעמדו של העובד העצמאי, שנכלל בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, תהיה ההכנסה שלפי השומה, לפני הפחתת ההפקדה בקופת גמל ודמי הביטוח הלאומי, המותרים בניכוי. כלומר, על פי הכנסתו כפי שנקבעה בשומה, ולא על פי ההכנסה החייבת בדמי ביטוח.

חובת הרישום במוסד לביטוח לאומי של עובד עצמאי

מעמד מבוטח במוסד לביטוח לאומי נקבע בדרך כלל על פי הצהרת המבוטח, בהתאם לחוק ולתקנות.

מבוטח שפותח עסק עצמאי או מתחיל לעסוק במשלח ידו, אמור להירשם כעובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי מיד עם תחילת העיסוק, שמא יפגע תוך כדי ועקב העבודה ולא יהיה מבוטח לענף נפגעי עבודה (פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף מחייבים גם הם רישום מיידי). מומלץ לפתוח תיק  מיד עם תחילת העיסוק בשל הוראות סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, שנוסחו מוצג להלן:

" 77(א). לגבי עובד עצמאי,  תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם".

כלומר, התנאי לגמלה הוא אחד מהתנאים הבאים :

1.     המבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד לביטוח לאומי כ"עובד עצמאי".

2.     המבוטח עשה את המוטל עליו כדי להירשם  לפני שנפגע.

דוגמה לשלילת דמי פגיעה בשל אי רישום כ"עובד עצמאי" ניתנה בפסק דין רונן הורביץ נגד המוסד לביטוח לאומי עב"ל 430/07, המפורט להלן:

ביום 3.4.05 נפצע המבוטח פציעה קשה בתאונת דרכים, בדרכו לביתו מהעבודה. ביום 28.4.2005 שלח רואה החשבון שלו מטעמו בקשה לפתיחת תיק כעצמאי החל מחודש מרץ 2005 (למס הכנסה נשלח מכתב לפתיחת תיק בחודש פברואר 2005). התביעה לדמי פגיעה נדחתה משום שהמבוטח לא היה רשום כ"עובד עצמאי" בעת הפגיעה.

בית הדין האזורי קיבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי. בית הדין הארצי לעבודה קיבל אף הוא את עמדת המוסד לביטוח לאומי, והזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה מעשה או מחדל של מייצג ברישום מבוטח כעובד עצמאי-לא יועיל למבוטח.

כלומר, אי ידיעת החוק לרבות טענת "התרשלות" המייצג – אינה מועילה. 

תקנות הביטוח הלאומי (רישום) (תיקון), התש"ע-2009

ביום 1 בדצמבר 2009 נכנסה לתוקף תקנה 5א לתקנות הביטוח הלאומי (רישום). התקנה מאפשרת רישום כעובד עצמאי תוך 90 ימים מיום שבו המבוטח החל לעבוד כעובד עצמאי, אך למעשה לא חל כל שינוי לעניין זכויות לפגיעה בעבודה. כלומר, מבוטח שנפגע בעבודה עד 90 יום מהיום שהחל לעבוד כעצמאי ולא נרשם במוסד, לא יהיה זכאי  לגמלאות בשל פגיעה בעבודה כאמור בסעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי, לפיו הזכאות לגימלה כנפגע בעבודה מותנית בכך שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שהוא עשה את המוטל עליו כדי להירשם.

האחריות לדיווח ולתשלום של עצמאים במוסד לביטוח לאומי

האחריות על הדיווח למוסד לביטוח לאומי ולתשלום דמי הביטוח חלה רק על העצמאי.

אי רישום כ"עובד עצמאי" או אי תשלום במועד, או דיווח על הכנסה נמוכה מדי לצורך תשלום מקדמות ("גמלה חוסמת"), יכולים בתנאים מסוימים, לשלול זכויות לגמלאות, כולן או חלקן.

סעיף 342 – מי חייב לדווח ולשלם דמי ביטוח

"(א)    מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם; ואולם מבוטחת לפי פרק ג' בלבד מכוח היותה אשת מבוטח אינה חייבת בתשלום דמי הביטוח". 

פתיחת תיק עצמאי בעקבות קבלת שומה במוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי שלח למר יצחק חג'אג' בעקבות שומה שהתקבלה ממס הכנסה מכתב לבירור מעמדו, לרבות פירוט מקורות ההכנסה והיקף שעות העבודה. במכתב הובהר כי המבוטח אינו מבוטח לענף נפגעי עבודה כעובד עצמאי בתקופה האמורה.

בהיעדר תגובת המבוטח, שלח לו המוסד לביטוח לאומי ביום 6/4/2010  פנקס לתשלום דמי ביטוח כעצמאי ומכתב שבו פורט חישוב דמי הביטוח אשר עליו לשלם.

ביום 19/4/2010 נפגע המבוטח בתאונה במסגרת עיסוקו, תבע את המוסד לביטוח לאומי ונדחה. 

ביום 9/7/2012 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 2416-06-11) את תביעתו של המבוטח וקבע כי אף שהמבוטח לא נרשם במועד כעובד עצמאי, הרי בנסיבות המקרה יש לראותו כעובד עצמאי לעניין פגיעה בעבודה. 

המוסד לביטוח לאומי אימץ את החלטת בית הדין גם למקרים אחרים וקבע נוהל פנימי שעל פיו בעקבות כל שומה שמגיעה למוסד לביטוח לאומי וגורמת לפתיחת תיק עצמאי חדש, יישתל תאריך רישום לפי יום עריכת השומה במס הכנסה.

יש לשים לב לחשיבות תשלום דמי הביטוח. במקרה שלעיל הורה בית הדין למוסד לביטוח לאומי להתחשב בהוראות סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי. סעיף זה מאפשר שלילת גמלה ממבוטח שקיים לו חוב. 

עובד עצמאי, המבוטח חלקית

1.     עובד עצמאי מתחת לגיל 18, או עובד עצמאי מעל גיל הפרישה.

2.     עובד עצמאי, שעלה לישראל (או שנעשה תושב ישראל לראשונה) מעל גיל 60 (עד 30 ביוני 2004) ובהדרגה עד גיל 62 (בהתאם לחוק גיל פרישה);

3.     עובד עצמאי בישראל, שאינו תושב ישראל.

מבוטחים אלו משלמים דמי ביטוח על פי השיעורים המתאימים. מי שאינו תושב ישראל אינו מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי ועל כן פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות למוסד לביטוח לאומי.

עובד עצמאי, המקבל קצבת זקנה או קצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי בישראל

עובד עצמאי, המקבל מן המוסד לביטוח לאומי בישראל אחת מן הקצבאות המפורטות להלן, משלם דמי ביטוח בשיעורים נמוכים, התואמים את סוג ביטוחו:

1.     עובד עצמאי המקבל קצבת זקנה;

2.     עובד עצמאי המקבל קצבת נכות מעבודה בשיעור 100% לצמיתות;

3.     עובד עצמאי המקבל קצבת נכות כללית מלאה לתקופה של שנה לפחות, או לצמיתות;

4.     עובד עצמאי שבחר לקבל קצבת נכות מעבודה בגיל פרישה, למרות שנמצא זכאי לקבל קצבת זקנה.

עצמאי, שאינו כלול בהגדרת "עובד עצמאי"

קיימים מצבים שבהם  אדם נחשב עצמאי אצל רשויות המס, אך במוסד לביטוח לאומי ההכנסה מסווגת כהכנסה פסיבית. המצבים הללו מתקיימים כאשר לא מתקיימים התנאים שבהגדרת "עובד עצמאי" בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.

מי שלא מתקיימים בעניינו התנאים שבהגדרת "עובד עצמאי" כמוסבר לעיל, אינו מוגדר כ"עובד עצמאי"  והכנסותיו כעצמאי נחשבות להכנסה אחרת, כלומר, הכנסה של מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי (הכנסה פסיבית). לדוגמה: מבוטח, שעוסק במשלח ידו פחות מ- 12 שעות בשבוע בממוצע, והכנסתו פחותה מ- 50% מהשכר הממוצע במשק.

מי שאינו נכלל בהגדרת "עובד עצמאי", ומשום כך אינו זכאי לגמלה כעובד עצמאי, ישלם את דמי הביטוח, בדיעבד, אם יתברר שהוא "עובד עצמאי" לפי ההגדרה. התשלום בדיעבד אינו מחזיר למבוטח זכויות שנשללו ממנו (כולל דמי לידה וגמלאות בשל פגיעה בעבודה).

"עובד עצמאי", ששעות העבודה שלו ו/או הכנסותיו קטנו וייתכן שהוא כבר אינו כלול בהגדרת "עובד עצמאי", חייב להודיע למוסד לביטוח לאומי על השינוי.

כלומר, "עובד עצמאי" חייב להודיע למוסד לביטוח לאומי על שינוי בהכנסה או במספר שעות העבודה הממוצע כדי לעדכן את  סיווגו במוסד. כל עוד הוא לא עשה כן, הוא מוגדר כ"עובד עצמאי" ומבוטח כחוק.

מי שבעת רישומו כ"עובד עצמאי" בביטוח הלאומי התקיימו בעניינו התנאים להגדרת "עובד עצמאי", ולאחר מכן שונו התנאים, המוסד לביטוח לאומי ממשיך לראות בו עובד עצמאי, כל עוד לא שינה את סיווגו במוסד לביטוח לאומי. המבוטח נהנה מזכויות ביטוחיות ומשלם מקדמות דמי ביטוח כעובד עצמאי.

עד שנת 2007, מי שהיה עובד שכיר והיו לו גם הכנסות כעצמאי, שלא נכללו בהגדרת עובד עצמאי, היה פטור מתשלום דמי ביטוח אם עיקר הכנסתו הייתה ממשכורת, לפי הכללים שחלו על הכנסות פסיביות באותו המועד.

החל משנת 2008, ההכנסה הזו חייבת בדמי ביטוח בשיעורים החלים על הכנסה שאינה מעבודה, למעט הכנסה שאינה עולה על 25% מן השכר הממוצע במשק, הפטורה מתשלום.

לדוגמה: למבוטח בן 40 משכורת חודשית בסך של 10,000 ש"ח בכל החודשים בשנת 2012 והוא אינו רשום כ"עובד עצמאי". הכנסתו הצפוייה ממשלח ידו (5 שעות בממוצע בשבוע) היא 35,000 ש"ח בשנת 2012. ההכנסה ממשלח היד חייבת בדמי ביטוח בשיעור 12% בסכום ההכנסה שעולה על שיעור של 25% מן השכר הממוצע במשק, ואינה מבוטחת לעניין פגיעה בעבודה. כלומר, אם המבוטח נפגע במהלך עיסוקו כעצמאי, אזי הפגיעה לא תוכר כפגיעה בעבודה, ולכן המבוטח לא יקבל דמי פגיעה גם בעבור המשכורת שלא יקבל בתקופת אובדן הכושר. 

מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי

בקבוצה זו נכללים סוגי מבוטחים החייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם, כדלקמן:

1.     בעל הכנסות, שאינו נכלל בגדר הגדרת "עובד" או "עובד עצמאי", כמפורט לעיל, לרבות הכנסות שאינן מעבודה או ממשלח יד (להלן: הכנסות פסיביות);

2.     מובטל;

3.     תלמיד במוסד להשכלה גבוהה או בישיבה או במכללה, שאין להם הכנסות;

4.     תושב ישראל, השוהה בחו"ל שהות של ארעי;

5.     ספורטאי, בתנאים שנקבעו בצו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים;

6.     מבוטח, שאין לו הכנסות;

7.     הכנסות מועברות מחברה משפחתית או מחברת בית.

אחריות לדיווח ולתשלום:

סוגים אלה, כמו העובד העצמאי, חייבים לדווח על מעמדם ולשלם את דמי הביטוח בעצמם (סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי). החיוב מבוסס על שומת המס השנתית, על פי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, לפני כל פטור, ניכויים או זיכויים לפי הפקודה, למעט ניכוי בשל קופת גמל ודמי ביטוח לאומי, המותרים בניכוי לצורכי מס. מי שאין לו הכנסות משלם דמי ביטוח מינימליים.

הכנסות פסיביות בגיל פרישה פטורות מתשלום דמי ביטוח לאומי כאמור בסעיף 351 לחוק הביטוח הלאומי, ובדרך כלל גם מתשלום דמי ביטוח בריאות.

איחור בתשלום דמי הביטוח עלול בתנאים מסוימים לשלול מן המבוטח זכאות לגמלאות, כאמור בסעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי.

מבוטחות, שאינן חייבות בדמי ביטוח

עקרות בית מבוטחות, בתנאים מסוימים, למרות שאינן משלמות דמי ביטוח. כיום הן פטורות מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, למרות שהן מבוטחות בביטוח בריאות ומבוטחות באופן חלקי לענפי הביטוח הלאומי. מדובר בנשים, שאינן עובדות על פי ההגדרות בחוק הביטוח הלאומי, כדלקמן:

1.     נשים נשואות (לרבות ידועות בציבור, בתנאים מסוימים, ולמעט עגונות), שבן זוגן תושב ישראל, המבוטח בביטוח הלאומי כחוק (לעניין פרק זקנה ושאירים), והן אינן עובדות כשכירות ואינן "עובדות עצמאיות" על פי ההגדרה בחוק הביטוח הלאומי ("עקרת בית נכה" נחשבת "מבוטחת חובה" כמפורט בחוק הביטוח הלאומי).

ידועה בציבור אמורה לעדכן את המעמד באמצעות טופס שמצוי באתר הביטוח הלאומי באינטרנט ולצרף מסמכים מאמתים.

2.     אלמנות, המקבלות קצבת שאירים או קצבת תלויים מן המוסד לביטוח לאומי בישראל (אלמנות בנות קצבה) והן אינן עובדות כשכירות ואינן "עובדות עצמאיות" על פי ההגדרה בחוק הביטוח הלאומי. מאלמנות אלה מנוכים דמי ביטוח בריאות מהקצבה.

בג"צ דחה עתירה להכיר בגבר "עקר בית" לצורך פטור מתשלום דמי ביטוח (1046/09 מיום 15.8.2010).

פנסיה מוקדמת (פרישה לגמלאות לפני גיל הפרישה)

עד לפנסיה שהשתלמה בעד חודש ינואר 2004, הכללים לניכוי דמי ביטוח מפנסיה מוקדמת היו קבועים בתקנה 12א לתקנות הביטוח לאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח). תקנה 12א בוטלה לאור חקיקת סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי.

הכללים עד ליום 31 בינואר 2004:

"פנסיה – קיצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת, או חלקית". גיל הפרישה לפנסיה שאינה פנסיה מוקדמת, היה גיל 65 לגבר ו-60 לאישה.

אחריות לדיווח ולתשלום:

משלם הפנסיה ניכה דמי ביטוח ממחצית הפנסיה המוקדמת (למעט מנשים ומבוטחים אחרים, בתנאים מסוימים).

במצבים בהם משלם הפנסיה לא ניכה דמי ביטוח על פי התקנות, הפנסיה המוקדמת חוייבה בדמי ביטוח, בפועל, כהכנסה שאינה מעבודה.

הכללים לפנסיה, המשתלמת בעד חודש פברואר 2004, ואילך:

בחוק המדיניות הכלכלית לשנת 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004, הוסף סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי. החל בחודש פברואר 2004 חלה חובה על כל משלמי הפנסיה, לרבות חברות הביטוח, לנכות דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממלוא הקצבה (או הפנסיה) המשולמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לגמלאים בפרישה מוקדמת, לרבות "פנסיה" המשולמת בשל נכות או בשל אובדן כושר עבודה מלא או חלקי.

הכללים לתשלום הם:

1.     דמי הביטוח מנוכים מכל הפנסיה, בגבולות ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח, בשיעורים שמשלם עובד שכיר, למעט התשלום בעד ענף אבטלה, ולפי המדרגות שנקבעו לעובד השכיר.

2.     דמי ביטוח מנוכים מפנסיה מוקדמת על פי סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי עד גיל פרישה, על פי חוק גיל פרישה.

3.     לפני תיקון החוק לא הקפידו לנכות דמי ביטוח מפנסיה מוקדמת, ששולמה בשל נכות או בשל אובדן כושר עבודה.

 עובד עצמאי המקבל גם פנסיה מוקדמת

מבוטח עצמאי שמקבל גם פנסיה מוקדמת – משלם דמי ביטוח על הכנסותיו כעצמאי בשלב הראשון. מהכנסותיו מהפנסיה המוקדמת מנכה המשלם דמי ביטוח לפי הכללים הנהוגים באותו מועד.

אם סך ההכנסות החייבות בדמי ביטוח עלה על המקסימום, ניתן לבקש החזר דמי הביטוח שנוכו ביתר מהפנסיה המוקדמת, או לערוך תיאום דמי ביטוח מראש.

מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, המקבל גם פנסיה מוקדמת

מבוטח שיש לו הכנסות שאינן מעבודה כעובד שכיר ואינן מעבודה כעובד עצמאי, ובנוסף לכך הוא מקבל פנסיה מוקדמת, משלם דמי ביטוח בשלב ראשון מהכנסותיו שאינן מעבודה – על פי שיעורי דמי הביטוח והכללים המתאימים. מהכנסותיו מהפנסיה המוקדמת מנכה המשלם דמי ביטוח לפי הכללים הנהוגים באותו מועד (הכנסה מפנסיה מוקדמת אינה הכנסה ממשכורת לעניין תקנות 14 ו- 15 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח כנוסחן עד 2007, למרות שלעיתים נחשבת ההכנסה כיגיעה אישית לצורכי מס הכנסה).

בתקופה שקיימת תקרה, אם סך ההכנסות החייבות בדמי ביטוח עולה על התקרה, ניתן לבקש החזר של דמי הביטוח שנוכו ביתר מהפנסיה המוקדמת, או לערוך תיאום דמי ביטוח מראש.

חובת ניכוי דמי ביטוח מפנסיה המשולמת לגמלאים בפרישה מוקדמת

חובת ניכוי דמי הביטוח חלה על משלמי הפנסיה, רק אם הקצבה נכללת בהגדרת "פנסיה" שבסעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי.  פנסיה מוקדמת אינה כלולה בפטורים שמצויים בסעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי.

"פנסיה מוקדמת" מוגדרת בסעיף 345ב לחוק כקצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד בטרם הגיעו לגיל פרישה, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית, לרבות קצבה המשתלמת כאמור בשל נכות או אובדן כושר עבודה, מלא או חלקי.

כלומר, חובת הניכוי חלה גם על "פנסיה", המשתלמת בשל נכות או בשל אובדן כושר עבודה, מלא או חלקי, שנרכשה מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית.

חברות הביטוח אינן חייבות בניכוי במקור של דמי ביטוח מתשלומים המשולמים בגין פוליסות, שבמקורן אינן מכוח יחסי עובד ומעביד. במקרים אלו, ההכנסה הזו מפוליסת אובדן הכושר תראה כהכנסה פסיבית.

אם משולמת פנסיה מוקדמת לגמלאי, שהוא גם עובד שכיר ו/או גם עצמאי ו/או גם מקבל פנסיה במקום נוסף, יש לנכות מהמבוטח את השיעור המלא של דמי הביטוח על כל הכנסתו, למעט אם המציא המבוטח למשלם הפנסיה אישור מהמוסד לביטוח לאומי על ניכוי בשיעור שונה.

המקרים בהם פנסיה מוקדמת פטורה מדמי ביטוח 

1.     גמלאים, שהגיעו ל"גיל הפרישה" על פי חוק גיל פרישה.

2.     פנסיה, המשולמת לשאיריו של גמלאי (כגון אלמן/ה וילדים), פטורה מניכוי דמי ביטוח בכל מקרה.

3.     מבוטח שפרש לגמלאות ב-2 לחודש ואילך – לא ינוכו באותו חודש דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מהפנסיה באותו החודש, אלא רק מהחודש שלאחריו ואילך.

4.     המוסד לביטוח לאומי רואה במענק שנים עודפות בפנסיה הכנסה פטורה מתשלום דמי ביטוח.

5.     אלמנה המקבלת מהביטוח הלאומי בישראל קצבת שאירים או קצבת תלויים.

6.     מבוטח נכה המקבל מהמוסד לביטוח לאומי בישראל קצבת נכות כללית זמנית מלאה לתקופה של שנה לפחות, או קצבת נכות כללית יציבה מלאה, או קצבת נכות מעבודה בשיעור של 100% לצמיתות.

7.     מבוטחת ברשות (שעדיין מבוטחת באופן זה, אף על פי שהזכות לביטוח ברשות בוטלה).

8.     כאשר הגמלאי אינו תושב ישראל, הוא פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בכל מקרה. 

9.     "עקרת בית נשואה" –  אישה נשואה, עקרת בית (כלומר: שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה, כעובדת שכירה או כעובדת עצמאית), שבעלה (או בן זוגה) מבוטח לפי פרק י"א לחוק (מבוטח לזקנה), גם אם היא טרם הגיעה ל"גיל הפרישה" על פי החוק (עליה לעדכן את משלם הפנסיה באם יחול שינוי).

סיווג הכנסות של חבר דירקטוריון 

פסק דין בנושא שכר דירקטורים פורסם ביום 16 במרץ 2011 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו : אלון רם נגד המוסד לביטוח לאומי (ב"ל 3550-09). בית הדין קובע שמקור ההכנסה של שכר דירקטורים אינו מסעיף 2(10) לפקודה. כמו כן קובע בית הדין,  שאי הכללת סעיף 2(10) לפקודה בתקנה 14 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח, אינו מעניק פטור אוטומטי מדמי ביטוח להכנסות משכר דירקטורים. 

רקע

אגף הביטוח במוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר (220/04) ביום 27 באוקטובר 2004, שזה לשונו:

"על פי חוות דעת הלשכה המשפטית במוסד לביטוח לאומי, יש לראות בהכנסת "חבר דירקטוריון" כהכנסה שמקורה בסעיף 2(10) לפקודת מס הכנסה, היינו כמבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי בגין הכנסה זו, עם כל המשתמע מכך.

אם למבוטח, העובד כעצמאי, נכללה בשומה הכנסה כחבר דירקטוריון, יש להפחית את ההכנסה כחבר דירקטוריון מסך הכנסתו כעצמאי בשומה.

לדוגמה:                              ש"ח

הכנסה ממשלח יד                300,000

הכנסה כחבר דירקטוריון         250,000

סך ההכנסה בשומה כעצמאי 550,000

על פי אישור מרואה חשבון, מיועץ מס או מפקיד השומה, המבוטח יחוייב כעובד עצמאי על פי הכנסה בסך של 300,000 ש"ח בלבד" (עד כאן נוסח החוזר).

הערות לחוזר

חוזר הביטוח הלאומי אינו דן במצב שבו יש הכנסות נוספות למבוטח, או כאשר ההכנסה משכר דירקטורים היא ההכנסה העיקרית, או כאשר השתתפות בדירקטוריונים היא משלח ידו של המבוטח.

החוזר נכתב בשנת 2004 כאשר הפטור על הכנסות פסיביות לפי תקנה 15 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח עדיין היה בתוקף. ההכנסה בדוגמה ממשלח היד היא עיקר הכנסתו של המבוטח, ולכן ההכנסה משכר דירקטורים היתה פטורה מתשלום דמי ביטוח עד שנת 2007, כאשר היא הכנסה פסיבית.

לא פורסם פטור גורף מדמי ביטוח על הכנסות אלה. כל מקרה נבחן לגופו.

החוזר מאפשר הגשת אישור מהמייצג או מפקיד השומה. באפריל 2010 הוציא המוסד לביטוח לאומי הנחיה, שעל פיה מתבקש הדירקטור לצרף אסמכתאות בכל בקשה שתוצאתה שינוי בסכום ההכנסה החייבת בדמי ביטוח כפי שמופיע בשומה, הן מבחינת סכום והן מבחינת מקור ההכנסה.

כאשר המייצג מבקש לסווג חלק מההכנסה כשכר דירקטורים כהכנסה שאינה מעבודה – המייצג נדרש להציג אישור מכל מי שמשלם שכר דירקטורים על סכום התשלום ששולם למבוטח בפועל, או לחלופין אישור מפקיד השומה, כמו שנדרש בחוזר.

המסקנה העולה מפסק הדין 

השופטת אינה קובעת במפורש את סיווג ההכנסה, אך לדעתה זו אינה הכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה. השופטת מציינת לדוגמה את פסק דין סריגי ארצי בע"מ נגד פ"ה, פד"א ט 122, כפסק דין שתומך בעמדתה (פסק דין זה שימש את המוסד לביטוח לאומי לקבוע ששכר דירקטורים הוא הכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה).

אולם, גם אם סיווג ההכנסה לא היה נבחן, טוענת השופטת כי סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי המחייב בדמי ביטוח את כל ההכנסות הכלולות בגדר סעיף 2 לפקודה, גובר על האמור בתקנה 14, ועל כן ההכנסה משכר דירקטורים של המבוטח חייבת בדמי ביטוח, כיוון שהיא גבוהה מהכנסתו מהעסק.

כיום שכר הדירקטורים חייב בדרך כלל בדמי ביטוח, אך אינו מזכה בגמלאות מחליפות שכר. המוסד לביטוח לאומי בוחן מחדש אם באמת בכל המקרים שכר דירקטורים הוא הכנסה פסיבית, אך טרם פרסם את התייחסותו לפסק הדין. סביר שתיקבע הוראה שונה שעל פיה ייבחן הסיווג כמשלח יד. 

תלמיד שטרם מלאו לו 19 שנים 

החל מיום 1 באוקטובר 2011, תלמיד כיתה י' עד י"ב במוסד חינוכי על יסודי, שהכנסתו מזערית (אינה עולה על 5% מן השכר הממוצע במשק) וטרם מלאו לו 19 שנים, פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי בעד התקופה שבה הוא לומד.

מבוטח המתגייס לצה"ל

תלמיד במוסד חינוכי על יסודי או מי שמצוי בהכשרה מקצועית (שהוכרה ככזו) וכן חניך מכינה קדם צבאית ומתנדב לשנת שירות למטרה ציבורית/לאומית,  מיום שמלאו לו 18 שנים וכל עוד לא מלאו לו 21 שנים, בעד התקופה שבה הוא לומד, פטור מתשלום דמי ביטוח אם אינו עובד, כל עוד הכנסתו בתקופה הזו אינה עולה על הסכום המזערי, ובלבד שהחל לשרת בשירות סדיר לפי חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, או בשירות לאומי בהתנדבות, לפני שמלאו לו 21 שנים.

הפטור לחניך במכינה קדם צבאית ולמתנדב בשנת שירות למטרה ציבורית או לאומית, הורחב החל מיום 1.9.2011.

מבוטח שעבר את גיל 18, פטור מתשלום דמי ביטוח אם החל לשרת בצה"ל (לרבות בשירות לאומי בהתנדבות) לפני שמלאו לו 21 שנים, הוא אינו עובד ואין לו כל הכנסה אחרת העולה על הסכום המזערי (בעבר, גיל הגיוס היה 20 שנים). הפטור לא יעלה על 12 חודשים.

הפטור הוא מצטבר. תלמיד במוסד חינוכי על יסודי או מי שמצוי בהכשרה מקצועית וכן חניך מכינה קדם צבאית ומתנדב לשנת שירות כאמור, אשר התגייס לפני גיל 21, פטור מתשלום דמי ביטוח בתקופת הלימודים או ההכשרה המקצועית, או ההתנדבות כאמור, ובנוסף פטור מדמי ביטוח עד 12 חודשים רצופים, או שאינם רצופים, מסיום הלימודים או ההכשרה המקצועית או ההתנדבות ועד הגיוס. לאחר תקופות אלה ועד מועד הגיוס, יחוייב בדמי ביטוח בהתאם למעמדו הביטוחי באותו המועד.

המבוטחים, כאמור (למעט תלמידים שלומדים בתיכון), שלא נקבע להם מועד גיוס, או שמועד גיוסם נדחה למועד אשר בו מלאו להם 21 שנים, חייבים בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, כמקובל. 

בני זוג בעלי הכנסות משותפות שאינן מעבודה

כשיש הכנסות שאינן מעבודה, ששייכות לאחד מבני הזוג,  עשוי להיות בן זוג זה חייב בגינן דמי ביטוח גם אם החיוב במס הוא על בן הזוג השני. לדוגמה: שכר דירה, שמחויב במס בשומה של הבעל,  מחויב בדמי ביטוח בתיק האישה. אם האישה היא עקרת בית, שאינה עובדת, שכר הדירה עשוי להיות פטור מדמי ביטוח.

חוזר מס' 242/2004 שפורסם בחודש דצמבר 2004, והבהרות נוספות של מנהל הביטוח והגבייה בביטוח הלאומי, מפרטים את דרך הטיפול בחלוקת הכנסות שאינן מעבודה, שמקורן מנכסים הרשומים על שם שני בני זוג, או על שם אחד מהם. החוזר נותן דוגמאות של נכסי מקרקעין, אך הכוונה, כנראה, היא גם לרכוש אחר. ככלל, כל הכנסה פסיבית שהיא פרי המאמץ המשותף של בני הזוג, אמורה להיחשב כהכנסה שניתנת לחלוקה ביניהם, בכפוף לכללים הכתובים בחוזר.

בני משפחה, שאינם בני זוג, אינם נכללים בכללי החוזר האמור.

החוזר האמור מבטל את כל ההנחיות הקודמות בנושא חלוקת הכנסות שאינן מעבודה בין בני זוג, ותוקפו מיום פרסומו. נקבע, שניתן לחלק את ההכנסה על פי החוזר, רק בשנה השוטפת, ובשנתיים שקדמו לה.

ריכוז הנחיות הביטוח הלאומי באשר לחלוקת הכנסות שאינן מעבודה בין בני זוג

נישואין אחרי 1/1/1974

נישואין לפני 1/1/1974

חלוקת ההכנסות שאינן מעבודה

חלוקת ההכנסות בשנה השוטפת ובשנתיים שלפניה – תתבצע עם המצאת אישור שהנכס רשום על שם שני בני הזוג.

חלוקת ההכנסות בשנה השוטפת ובשנתיים שלפניה – תתבצע על פי בקשת אחד מבני הזוג או שניהם, ללא בקשת אישור נוסף.

הנכסים רשומים על שם שני בני הזוג

חלוקת ההכנסות בשנה השוטפת ובשנתיים שלפניה – תתבצע עם הצהרה בכתב של שני בני הזוג על כוונת שיתוף בנכסים.

הנכסים רשומים על שם אחד מבני הזוג

הערות

(1)    כבת זוג נחשבת גם "ידועה בציבור".

(2)    ההצהרות הן חד פעמיות. אין צורך להצהיר על אופן החלוקה בכל שנה מחדש.

(3)    כאשר המוסד לביטוח לאומי מקבל מידע מגורמים נוספים, הוא רשאי להתייחס למידע לפי הכללים שבחוזר. לדוגמה: בעת ביקורת גבייה בתביעה לגמלה.

(4)    הובהר במוסד לביטוח לאומי שההצהרה משמשת גם לגמלאות.

עולים חדשים

תושב ישראל שעלה לפי חוק השבות, הכנסותיו אינן עולות על סכום מזערי שנקבע והוא אינו עובד ואינו עובד עצמאי, פטור מדמי ביטוח בעד תקופה שעד 12 חודשים מיום שעלה.

מי שביום שנעשה תושב ישראל לראשונה כבר הגיע לגיל הקבוע לגביו (גבר או אישה), משלם דמי ביטוח מופחתים. עד ליום 30 ביוני 2004 הגיל היה 60. עם חקיקת חוק גיל פרישה, החל מיום 1 ביולי 2004, הגיל עלה בהדרגה לילידי חודש יולי 1944 ואילך, עד שבסוף התהליך הגיל האמור: 62 לילידי מאי 1947 ואילך.

תושבי חוץ

תושבות המבוטח נבחנת על פי קריטריונים, שקבע בית הדין לעבודה, הבוחנים היכן מרכז החיים של אותו אדם. סעיף 2א בחוק הביטוח הלאומי מחריג קבוצת מבוטחים, שהם אינם תושבי ישראל לעניין חוק הביטוח הלאומי. נוסף על כך נקבעו המבוטחים, שבתנאים מסוימים ניתן לראותם כתושבי ישראל.

בעבור תושבי חוץ שעובדים בישראל יש לשלם דמי ביטוח לאומי לענפי הביטוח : נפגעי עבודה, אימהות וזכויות בפירוק חברה או פשיטת רגל של מעסיק.

בחודש ינואר 2010, המוסד לביטוח לאומי הבהיר למעסיקי עובדים תושבי חוץ ממדינות שעימן ישראל חתומה על אמנה לביטחון סוציאלי, שיש לנכות מהעובדים הללו דמי ביטוח לאומי ולהעביר בעדם את חלק המעסיק בדמי הביטוח הלאומי כתושבי ישראל, למעט דמי ביטוח בריאות.

בעלי הכנסות שאינן מהמקורות המנויים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה

הכנסה הונית מקורה אינו בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, והיא אינה חייבת בתשלום דמי ביטוח. דוגמה להכנסות אלו הן רווח הון ושבח מקרקעין. במקביל, הכנסות אלו אינן מזכות את המבוטח בגמלאות.

לעיתים "העץ" נמכר (ה"פירות" לא נמכרו) ומשיקולים שונים נרשמה ההכנסה בשומה סופית כהכנסה פירותית. לעיתים המוסד לביטוח לאומי מוכן לקבל מפקיד השומה אישור חד-משמעי, שמצביע שמקור ההכנסה הוא הוני, במקום תיקון השומה (לאחרונה פירסם הביטוח הלאומי בחוזר כי יש להמציא אישור ממס הכנסה שההכנסה היא הונית, וששולם לגביה מס מוגבל ולא מס שולי).

ביום 24/1/2010 דחה בית הדין הארצי תביעה של סוכן ביטוח נגד המוסד לביטוח לאומי בעניין הכנסות הוניות (עבל 82/09 איציק מועלם נגד המוסד לביטוח לאומי).

לטענתו, הוא קיבל מחברת מגדל כספים עבור התחייבותו לבלעדיות. נקבע בבית הדין:

1)     רשויות המס לא הכירו בהכנסות כהוניות.

2)     ההכנסות אינן בעלי אופי הוני.   

פסק דין בעניין גילאון מתן 

בפסק דין גילאון מתן ו- 15 אח' נגד המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 397-09 מיום 24/6/2010) התבסס בית הדין בפסיקתו על ההלכה שנקבעה בפסק דין מועלם שלעיל וקבע שלעניין תשלום דמי ביטוח קיימת זיקה ברורה בין חוק הביטוח הלאומי ובין פקודת מס הכנסה.